רע"פ 6987/13

תקציר

במקרה זה, ביקש המבקש רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז, שאישר פסק דין של בית משפט השלום בנתניה. בית משפט השלום הרשיע את המבקש, על סמך הודאתו, במספר עבירות, בהן ייצור סמים, החזקת כלים וסמים שאינם לשימוש עצמי ועבירות נהיגה. המבקש נמצא מפעיל מעבדת סמים בדירתו השכורה בנתניה לאחר שנתפס נוהג ללא רישיון וללא ביטוח. בית המשפט גזר עליו במקור 12 חודשי מאסר, עם קנסות נוספים ואיסורי נהיגה. כאשר ערער המבקש על חומרת עונש זה, קבע בית המשפט המחוזי כי בית משפט השלום שקל כראוי את כל הגורמים הרלוונטיים. גורמים אלה כללו הן נסיבות מקלות כמו היעדר התנהגות פלילית קודמת ושיתוף הפעולה שלו, והן גורמים מחמירים כגון אופיו המתוכנן מראש והמניעים הכלכליים שעמדו מאחורי העבירות. המבקש טען כי בית המשפט טעה ביישום תיקון 113 לחוק העונשין בכך ששקל את נסיבות העבירה הן בשלב קביעת העונש והן בשלב גזר הדין, דבר שראה בו טעות משפטית. עם זאת, בית המשפט העליון לא מצא כל עניין משפטי או ציבורי המצדיק ערעור, וקבע כי המקרה אינו סוטה ממדיניות הענישה הרווחת ומתאים במסגרת הנתונה. משכך, בקשת רשות הערעור נדחתה, כאשר מפסק הדין עולה כי אין זה מסמכותה של ערכאת הערעור להתערב ללא חריגה משמעותית ממנהלי הענישה המקובלים, במיוחד בערעור שני.