עפ"ג 34286-10-16

תקציר

הערעורים התקבלו בחלקם בשל טעויות ביישום תיקון 113 לחוק העונשין. השלב הראשון בגזר הדין, על פי התיקון, הוא קביעה אם היה אירוע אחד או יותר, מה שמסייע להחליט על מספר אזורי הענישה המתאימים. לאחר מכן על בית המשפט להחליט על העונש ההולם, בהתחשב בערכים החברתיים שנפגעו ובנסיבות הקשורות או שאינן קשורות לביצוע העבירה. במקרה דנן, שגה בית משפט קמא בכך ששקל את הנסיבות הקשורות לעבירה פעמיים, הן בעת קביעת המתחם והן במהלך גזר הדין. לגבי המערער מס' 1, אשר הודה מיד וברשותו הרשעה קודמת, יש להציב את גזר הדין קרוב לרף התחתון של מתחם הענישה, נוכח חלוף הזמן המשמעותי וגילו הצעיר בעת ביצוע העבירה. מוצע להפחית את עונשו ל-36 חודשים. אשר למערער מס' 2, שהודה אף הוא ואין לו הרשעות קודמות, חלוף הזמן שחלף מאז ביצוע העבירה מצביע על שינוי של ממש. בית המשפט היה צריך להתחשב בתהליך הטיפולי שעבר ובעברו הנקי. חריגה מהעונש ההולם מוצדקת, ויש להפחית את עונשו ל-12 חודשים. למערער מס' 3 עבר פלילי כבד והוא המשיך לבצע עבירות במהלך המשפט. לחלוף הזמן אין משקל רב בעניינו, ועונשו צריך להישאר ללא שינוי בנקודת האמצע של המתחם. המשנה לנשיא והשופטת יעל רז לוי מסכימים עם דעתה של השופטת גילת שלו.