ע"א 3439/90

תקציר

במקרה משפטי זה התייחס בית המשפט העליון לסכסוך בוררות מורכב שעניינו תחולת דיני ריבית והצמדה למדד על מחלוקת כספית בין חברת בנייה (המערערת) לבין מועצה אזורית (המשיב). הבורר פסק תחילה ריבית והצמדה לטובת החברה בהתבסס על פרשנותו לסעיף 3א לחוק פסיקת ריבית והצמדה למדד ותיקון מאוחר יותר (תיקון מס' 8), שנכנס לתוקף בין החלטת הבוררות לבין מתן פסק הבוררות. הבורר גבה ריבית של 8% לשנה, כמעט הכפלה של החוב העיקרי שמקורו בנובמבר 1980, מה שהוביל לנטל כספי משמעותי על המועצה. עם זאת, בית המשפט המחוזי קבע כי תיקון מס' 8, שעניינו העלאת הריבית, אינו צריך לחול רטרואקטיבית, שכן התיקון נכנס לתוקף רק מיום 12.4.89. בית המשפט העליון בחן האם הבורר חרג מסמכותו בכך שהחיל את התיקון בדיעבד, ובחן האם הדינים מאפשרים תחולה כזו והאם הבורר דבק כראוי במסגרת המשפטית שנקבעה. בית המשפט חזר על מדיניות חוק הבוררות להגביל התערבות, תוך שימת דגש על תחולה נכונה של פסיקות הצמדה וריבית על פי הדין המהותי בעת חתימת הסכם הבוררות. לסיכום, המליץ בית המשפט לשנות את שומת הריבית כך שתתאים להוראות טרום תיקון מס' 8 עד ליום 12.4.89 ולאכוף את הריביות החדשות לאחר מכן, ובכך קיבל חלקית את הערעור והורה לחברה לשלם את הוצאות המשפט של המועצה.