עמ"ש 23848-05-19

תקציר

פסק הדין דן בהכרה בהורות משולשת בישראל ומגיע למסקנה כי החוק הישראלי הנוכחי אינו תומך בהכרה של יותר משני הורים לילד. המקרה שלפנינו עוסק בסיטואציה משפחתית מורכבת שבה שתי נשים וגבר חברו יחד כדי להביא ילד לעולם באמצעות הפריה של ביצית של אישה אחת (Z) עם זרע של גבר אחר (Y), והשתלה ברחם של האדם השלישי (X). שלושת המעורבים חתמו על הסכמים המתווים את הסדרי ההורות שלהם. עם זאת, בעקבות הפרדה בין X ל-Y, מעמדו המשפטי של Z כהורה, התערער. בית המשפט העליון, בהסכמתו עם פסק הדין של הערכאה הנמוכה יותר, קבע כי החוק הישראלי אינו מכיר בהורות משולשת ודחה את התביעה. פסק הדין, שנכתב על ידי השופט נפתלי שילה ואושר על ידי השופטים שאול שוחט ועינת רביד, דן בהרחבה בהשלכות הערכיות, החברתיות והמשפטיות של הכרה ביותר משני הורים. היא מדגישה את הצורך בפעולה חקיקתית לקביעת גבולות ההורות ואת ההשלכות של החלטות כאלה על חוקים שונים. בית המשפט מכיר במציאות הנפשית והחברתית של הילדים המעורבים, אך מדגיש כי החוק אינו מאפשר כיום רישום של יותר משני הורים. למרות זאת, קבעו השופטים כי יש לכבד את ההתחייבויות בהסכמה שנקבעו בהסכמים בין X, Y ו-Z. על ההורים, X ו-Y, למלא את התחייבויותיהם בנוגע לקבלת החלטות, שיתוף מידע וגישה לילדים כפי שנקבעו בהסכמים. פסק דין זה מאשר את ההשלכות המשפטיות הנגזרות מהדפוס החברתי שיצרו שלושת הפרטים תוך הימנעות מיצירת תקדים משפטי להורות משולשת. פסק הדין נועד לשמור על טובת הילדים המעורבים תוך הדגשת תפקידו של המחוקק בקביעת פתרונות משפטיים כוללים לדינמיקה משפחתית מורכבת מעין זו.