ע"א 941/06

תקציר

פסק הדין דוחה את הערעור על פסילת שופט על סמך שתי נקודות עיקריות. ראשית, הכלל קובע כי אי שביעות רצון של צד מההחלטות שהתקבלו בעניינו אינה מהווה עילה לפסילה. דרך הפעולה הראויה לצדדים שאינם מרוצים היא להגיש ערעור או לבקש רשות ערעור בהתאם לסדרי הדין. חששות סובייקטיביים בדבר משוא הפנים הנטען של בית המשפט אינם מצדיקים פסילה, ואף לא ביקורת המוטחת במערער על ידי בית המשפט, כל עוד אין בביקורת זו כדי להצביע על עמדה קבועה מראש באשר למהות המחלוקת. במקרה זה, אין בקביעותיו של בית המשפט בהחלטה מיום 3.5.2005 ובהחלטה בבקשה לפסילה, כדי לעורר חשש לגיטימי למשוא פנים. שנית, הגשת תלונה נגד שופט, במקרה זה, לנציב קבילות השופטים, אינה כשלעצמה עילת פסילה. הליך הפסילה והליכי הקובלנות נגד שופטים הם הליכים נפרדים בעלי תכליות נפרדות. בעוד חוק נציב תלונות הציבור על שופטים נועד להבטיח את התנהלותם התקינה של שופטים, חוק הפסילה מתמקד בשמירה על אובייקטיביות שיפוטית. לפיכך, העובדה שהוגשה תלונה נגד השופט בעקבות החלטות פרוצדורליות אינה מצדיקה אוטומטית את פסילת השופט. גם התלונה נגד בית המשפט, שמקורה בהחלטה ממאי 2005, אינה מצדיקה פסילה. הערעור נדחה, והמערערים נדרשים לשאת בהוצאות המשיבים, בסך 10,000 ₪.