תא"מ 21238-02-15

תקציר

התיק שלפנינו סובב סביב תאונת דרכים בין התובעת, המיוצגת על ידי מנורה, לבין הנתבעים. הנושאים המרכזיים להכרעה הם האחריות לתאונה ושאלת הכיסוי הביטוחי. השופטת מתייחסת תחילה לחבות, ומטילה 85% מהאחריות על הנתבעים ו-15% על התובע, בשל אי הבחנת התובע ברכבו של הנתבע עד לרגע התאונה. למרות הודאתו הראשונית של הנאשם באחריות מלאה, בהמשך ניסה לחזור בו מהודאתו. עם זאת, השופט מוצא ניסיון זה לא משכנע ומצדד בתובע בעניין האחריות. בהתייחסה לכיסוי הביטוחי טענה מנורה כי הנתבע נהג ללא רישיון נהיגה בתוקף, ובכך ביטל את הכיסוי הביטוחי. מהראיות שהוצגו עולה כי רישיונו של הנאשם נשלל שנים לפני התאונה. השופט בוחן את השאלה האם הנאשם היה מודע לשלילת רישיונו ומוצא כי מנורה לא הצליחה לספק הוכחה מספקת לידיעתו הממשית של הנאשם. הסתמכותה של החברה על שאילתה של משרד התחבורה לא הספיקה, והיה עליה להציג ראיות משמעותיות יותר, כמו עדויות של גורמים במשרד או תיק תעבורה מלא. בהתבסס על פסיקה קודמת, מדגישה השופטת כי ידיעה בפועל היא תנאי מוקדם לשלילת כיסוי ביטוחי ומטילה את נטל ההוכחה על מנורה. מאחר שמנורה לא עמדה בנטל זה, פסק השופט לטובת הנתבעים, וחייב את מנורה לספק כיסוי ביטוחי ולפצות את הנתבעים בסכומים שהם חייבים לשלם לתובע. סכום זה כולל את הסכום הכולל הנתבע, שכר טרחת עורך דין ועלויות נלוות אחרות, שישולמו תוך 30 יום. ההחלטה מתקבלת בהעדר שני הצדדים ותקפה מיום 03/01/2017.