עת"מ 40961-08-15

תקציר

המבקשים ביקשו מבית המשפט שני סעדים עיקריים: הארכת מועד פינויים מבית הספר רימון ועיכוב ביצוע פסק הדין בעניין תשלום הוצאות משפט וחילוט הפיקדון שנעשה במסגרת ההליכים לסעד זמני בעתירה. המבקשים הגישו בעבר בקשה לסעד זמני, אשר ניתנה על ידי השופט י' קינר, המאפשר להם להישאר בבית הספר עד ליום 20.1.2016, או עד למתן פסק דין בעתירה. פסק הדין דחה את העתירה, אך למבקשים ניתנה ארכה נוספת להיערך לפינויים. בקשתו הנוכחית של המבקש להארכה היא, במהותה, בקשה לסעד זמני. לבית המשפט נתונה סמכות להורות על סעד זמני לפי תקנה 43(א) לתקנות בתי המשפט לעניינים מינהליים (סדרי דין). כדי להעניק סעד כזה, על המבקש להוכיח כי סיכויי ערעורו טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. בית המשפט מצא כי המבקש לא הציג נימוקים חדשים שלא נשקלו קודם לכן בהחלטה או בפסק הדין. זאת ועוד, טענות המבקש בנוגע למצבו הכלכלי והבריאותי לא נתמכו בראיות מהימנות כלשהן. באיזון בין הנוחות שקל בית המשפט את האינטרס הציבורי ואת הליקויים בפעילות העסקית של המבקש, לרבות היעדר רישיון תקף וסוגיות היגיינה. הארכת שהותו של המבקש תפגע באינטרס הציבורי ובתושבי רעננה. לפיכך, נדחתה הבקשה להארכת מועד לפינוי שטח בית הספר. בנוסף, נדחתה גם הבקשה לעכב את תשלום הוצאות המשפט וחילוט הפיקדון. הכלל הוא כי הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע ההחלטה נשוא הערעור, והמבקש לא הביא ראיות מספיקות למצבו הכלכלי כדי להצדיק עיכוב תשלום. יתר על כן, חילוט הפיקדון הותנה בכך שהמבקש לא יפנה את המקום ולא היה צפוי להידרש. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו, והבקשה נדחתה.