ע"א 5925/15

תקציר

הערעור מתייחס לשיעור המס החל על עסקת מכר של מתחם בתל אביב, שבבעלות המערערת. המערערת טענה כי זכויותיה במתחם לקראת עסקת הרכישה הן "זכויות במקרקעין", ולחילופין כי הערך הכלכלי של זכויותיה כדיירת מוגנת צריך לבוא לידי ביטוי בחיוב המס. בית המשפט קבע פה אחד כי זכויותיה של המערערת הן רק מסוג "דיירות מוגנת", ולפיכך אינן עולות כדי "זכויות במקרקעין". עוד קבע בית המשפט בדעת רוב, כי אין הצדקה לתת ביטוי לערכה הכלכלי של זכות הדיירות המוגנת במקרה זה. בית המשפט קבע כי ה"שווי" לא הוכח, וכי גם אם כן, לא תהיה דרך משפטית לגיטימית להכיר בו בהתחשב בנסיבות ובהתנהגותו של המערער. זאת ועוד, בית המשפט סירב לדון בטענתה הנוספת של המערערת כי היא זכאית להנחה של 20% מהחיוב שהוטל, שכן טענה זו לא הועלתה בשלב המשפט הראשון. השופטת הציעה כי המערערת תוכל לפנות למשיב שלא במסגרת הליך הערעור כדי לבחון טענה זו. לבסוף, בית המשפט לא קיבל טענות אחרות שהעלה המערער, ובהן כי הפסיקה שנקבעה במקרה קודם (המבר) צריכה לחול כאן, וכי המשיב אינו רשאי להסתמך על מסמכים נוספים שנמסרו במהלך הדיון. לפיכך נדחה הערעור, ובית המשפט הציע להטיל על המערערת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין לטובת המשיב.