ע"א 749/76

תקציר

המחלוקת היא על הזכות לבנות על גג בית משותף הממוקם ברחוב 29 בירושלים. בעלי מספר דירות בבית המשותף הגישו תביעה נגד קבלן הבניין, במטרה למנוע ממנו לבנות דירה על הגג, שלטענתם פוגעת בזכויות הקניין שלהם וגורמת נזק לרכוש המשותף. הקבלן, שרכש את הזכות לבנות על הגג מבעלי דירה אחרת בבניין, הגן על מעשיו. המקרה עבר כמה מקרים. בית משפט השלום דחה את טענות התובעים והורה להם לשלם את הוצאות הנתבעת. בית המשפט המחוזי חלק בחוות דעתו, קיבל חלקית את ערעור התובעים בשני עניינים וביטל את צו ההוצאות. לאחר מכן ערערו התובעים לבית המשפט העליון, והנתבע הגיש ערעור שכנגד. בית המשפט העליון קבע כי זכותם של הבעלים לבנות על הגג, כפי שנקבע בהסכם, מזכה אותם לבצע פעולות בנייה הכרחיות, לרבות גרימת נזק כלשהו לרכוש המשותף, אך רק במידה הנדרשת להקמת המבנה. בית המשפט פירש את ההסכם כפשוטו, וקבע כי זכויותיהם הקנייניות של התובעים כפופות לתנאי ההסכם, לרבות הזכות לבנות על הגג. השופטים הדגישו כי התובעים אינם יכולים להתנגד לנזקים הנדרשים ועליהם לשאת בכל אי נוחות במהלך תקופת הבנייה. בנוסף, עמד בית המשפט על העקרונות המסדירים מתן צווי מניעה במקרים של הפרת זכויות קניין, וציין כי בעוד הכלל הוא להגן על זכויות אלה באמצעות צווי מניעה, לבית המשפט שיקול דעת במקרים מיוחדים של נזקים קלים לאור פסקי הדין האנגליים בנושא. השופטים דחו את טענות התובעים כי היתר הבנייה והבנייה עצמה נוגדים את דרישות ההסכם, וקבעו כי הן טכניות ואינן קשורות לסוגיית הליבה. כמו כן, אישר בית המשפט את החלטות הערכאות הנמוכות יותר, לפיהן לא הותרה בניית מרפסות מעבר לשטח הגג ותכנית החניה. באשר לבניית מקלט, קבע בית המשפט כי הנזק הקל לרכוש המשותף עולה על טובת הדיירים. לבסוף, בית המשפט העליון קיבל חלקית את הערעור שכנגד, וקבע כי על התובעים לשאת ביחד ולחוד בהוצאות הנתבע בכל שלוש הערכאות. הערעור והערעור שכנגד נדחו, למעט החלטת ההוצאות.