ת"א 5542-07-08

תקציר

המחלוקת נסובה סביב פרשנותו של פסק דין קודם, מיום 4.8.96, שעסק בחישוב שיעורי הריבית על הלוואות ויישוב חלק מהתביעות הקשורות להלוואות במטבע חוץ. התובעים טוענים כי הריבית על הלוואות שקליות צריכה להיות מחושבת על בסיס רבעוני, בעוד הבנק הנתבע עומד על שיטת החישוב הקבועה בהסכמי ההלוואה. פסק הדין, שניתן על ידי השופט פינקלמן, לא התייחס ישירות לסוגיית הריבית על הלוואות שקליות, מה שהוביל למחלוקת הנוכחית. עם זאת, נראה כי פעולותיו הבאות של הבנק בהליכי הוצאה לפועל וערעורים הקשורים לפסק הדין תומכים בעמדת התובעים. הבנק ערך חישובים והגיש תצהירים לפיהם הריבית על ההלוואות מחושבת אחת לרבעון. כעת, הבנק מנסה לחזור בו מעמדתו הקודמת. בית המשפט פוסק לטובת התובעים, מקבל את פרשנותם לפסק הדין ומחייב את הבנק להצהרותיו הקודמות. בנוסף, דן בית המשפט בנזק שנגרם כתוצאה מהמרת שתי הלוואות במטבע חוץ ביום 28.6.85, ערב ירידת ערך השקל. התובעים טוענים לסכום מסוים של נזק, אשר בית המשפט מוצא סביר ומזכה את חשבון החברה. בית המשפט מתייחס גם לפרמטרים נוספים שבמחלוקת, ובהם שיעור הריבית בגין זיכוי החשבון והתקבולים ממכירת הדירה של וינברג, ומבקש הבהרות מהצדדים בנושאים אלה. טענת הבנק בדבר חוסר סמכות או דחיית התביעה אינה מטופלת בסיכומיהם ונחשבת נטושה. לבסוף, בית המשפט קובע דיון ליום 5.12.2010 כדי להמשיך ולדון בנושאים שהוזכרו לעיל.