ב"ל 55998-03-21

תקציר

לאחר בחינת מכלול הטענות והראיות שהציגו הצדדים, הגיעו השופטים למסקנה כי יש לדחות את תביעת התובע לזכאות לפנסיה מיוחדת. התובע לא הביא כל הוכחה מוצקה לכך שתביעתו לקצבה מיוחדת נדונה ונדחתה על ידי הנתבע בשנת 2009 או 2010. ההנחיות והתדרוכים שהגיש התובע לא תמכו בטענתו כי הנתבע היה חייב ליזום הגשת תביעה לקצבה מיוחדת. זאת ועוד, נדחתה גם טענת התובע כי לא היה עליו להגיש טופס תביעה בשנת 2020 משום שהנתבע דחה לכאורה את תביעתו בעל פה לפני שנים. בית המשפט לא מצא כל הצדקה לטענותיה האחרות של התובעת, לרבות אלה הנוגעות לחובת הידיעה, הטעיה וההטעיה של הנתבעת. השופטים הדגישו את חשיבות מימוש הזכויות בהקדם ומצאו כי תביעת התובע לזכאות רטרואקטיבית לקצבה מיוחדת למשך כעשר שנים אינה מוצדקת. בנוסף, מאחר שמדובר בהליך של ביטוח לאומי והנתבע אישר את תביעת התובע לקצבה מיוחדת ברמה ג', אם כי לא רטרואקטיבית, החליטו השופטים כי כל צד יישא בהוצאותיו. על פסק הדין ניתן לערער בבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום מיום קבלתו.