רע"פ 3371/03

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור על פסק דין של בית משפט השלום בתל אביב בנוגע לשורה של עבירות כלכליות שבוצעו בשנת 1992 על ידי מנהל חברת ביטוח. המבקש הורשע בשורה של עבירות, בהן מרמה של רכישת ניירות ערך, רישום כוזב במסמכי תאגיד ופרסום מטעה על ידי נושא משרה בכיר בתאגיד. בית המשפט המחוזי בתל אביב קיבל חלקית ערעור על פסק דין זה, שהוביל להמתקת עונשו. בקשת רשות ערעור על עונש שהומתק, כמו גם על ההרשעה עצמה, נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי. סיכום הרקע העובדתי כרוך בטעות בחישוב עתודות הביטוח, אשר המבקשת, למרות שנודע לה, לא תיקנה והובילה לדוחות כספיים מטעים. טעות זו התגלתה על ידי אקטואר אמריקאי, שהודיע על כך למבקש. המבקש גם ניהל משא ומתן על עסקת השקעה תוך מודעות לנתונים הכספיים השגויים, מה שהוביל להאשמות בקבלה במרמה ותמריץ כוזב לרכישת ניירות ערך. המבקש ביקש רשות ערעור על פסק דין זה, בטענה כי ההרשעה כולה נפגעה בשל פסק דינו של בית המשפט המחוזי בעניין הפגישה הבלתי מוכחת במרץ 1992, תוך ערעור על עיתוי ידיעתו על הטעות ועל חוקיות מעשיו לאחר מכן. בנוסף, טען המבקש להקלה נוספת בעונש בשל חלוף הזמן מאז בוצעו העבירות. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה בקובעו כי ההרשעה וגזר הדין היו מוצדקים. החלטה זו התבססה על בחינה מפורטת של חומר הראיות, כאשר בית המשפט הגיע למסקנה כי די בידיעתו של המבקש על הטעות, כפי שהוכחה, כדי לבסס את מרבית ההרשעות. זאת ועוד, חלוף הזמן, יחד עם משפטו הממושך של המבקש וההשוואה לעונשו של פקיד שהודה באשמה, לא הצדיקו עונש קל יותר. בקשת רשות הערעור נדחתה, והמבקש חויב להתחיל לרצות את עונשו.