רע"א 3215/03

תקציר

פסק דינו של בית המשפט העליון מתייחס לסכסוך רכושי מורכב של מבקש שמכר את ביתו לרוכשים, ולאחר מכן נטל הלוואה מבנק המובטח בשעבוד על זכויותיו החוזיות. המבקשת, שעדיין החזיקה בזכויות החכירה של הבית, חתמה גם היא על התחייבות כלפי הבנק. כאשר הרוכשים השתמטו מתשלומי ההלוואה, פתח הבנק בהליכי הוצאה לפועל. עם זאת, המבקשים ביקשו צו מניעה זמני, בטענה כי זכויותיהם אינן משועבדות לבנק. בית המשפט המחוזי נעתר לצו המניעה אך התנה אותו בערבות בנקאית. בית המשפט העליון הבהיר בפסק דינו את שתי הדרכים למימוש משכון על זכויות חוזיות הקבועות בחוק המשכון: מכירה רגילה של הזכויות בהליכי הוצאה לפועל או גישה ייחודית בה הבנק רודף אחר המוכר למימוש זכויות הקונה. היא הדגישה כי הבנק אינו יכול לגשת ישירות לנכס של המוכר באמצעות הוצאה לפועל ועליו לבחור באחת משיטות אלה או לחפש סעדים אחרים להחזר ההלוואה. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי צו המניעה נגד הליכי ההוצאה לפועל אינו צריך להיות מותנה בערבות בנקאית, שכן הוא לא גרם נזק נראה לעין לבנק. במקום זאת, המבקשים יספקו התחייבות כספית בחתימה עצמית. פסק הדין קיבל את הערעור, ואישר כי הבנק אינו יכול לכוון ישירות לרכושו של המבקש וכי צו המניעה הזמני ניתן כראוי. עם זאת, צו המניעה חל רק על הבית עצמו ולא על הזכויות החוזיות של הרוכשים, שעדיין ניתנות למימוש באמצעות ביצוע. המשיבים חויבו בהוצאות המשפט ובשכר טרחת עורכי הדין של המבקשים, בסך 5,000 ₪.