ת"א 592/03

תקציר

פסק הדין דוחה את תביעת התובעים לפיצוי שווה בגין אדמתם המופקעת, כפי שהוענקה למשפחה אחרת. בית המשפט מצא כי התובעים לא התגוררו בקרקע המופקעת, ולכן מצבם שונה מזה של המשפחה שאיבדה את ביתה. טענת התובעים להפליה נדחתה שכן השוני ביחס היה מוצדק. עוד קבע בית המשפט כי אמירה של עורך דינו של הנתבע במהלך תביעת פינוי אינה מהווה הבטחה שלטונית להעניק לתובעים פיצוי שווה, שכן הוא לא היה מוסמך להבטיח הבטחה כזו, ודבריו היו מעורפלים מדי. במקום זאת, הצהרת עורך הדין הובנה ככוונה להקל על תהליכים בירוקרטיים. זאת ועוד, פינוי הקרקע על ידי התובעים לא היווה שינוי לרעה בעמדתם, שכן הקרקע כבר נרשמה על שם המדינה, והפינוי לא היה כרוך בהוצאתם ממקום מגוריהם. השופט הורה לתובעים לשלם לנתבעים 12,000 ₪ שכר טרחת מ"פ ומספר שכ"ט.