עת"מ 3012/04

תקציר

פסק הדין נסוב סביב עתירה הנוגעת לפעילות בנייה בבית משותף בתל אביב. העותרים ביקשו להרחיב את דירתם ולהתנגד לפתיחת דלתות יציאה משתי דירות נוספות בבניין אל החצר. פסק הדין דוחה את העתירה על כל חלקיה לאחר שמיעת הטענות לגופן. ראשית, באשר להרחבת דירת העותר, בית המשפט מקיים את החלטת ועדת הערר בדבר חובת "פרסום הקלה". היא גם נותנת תוקף לפטור המקורי מחובת הפרסום, ומציינת כי העותרים יכולים להגיש בקשה מחודשת לפטור. יתר על כן, ביצועה העצמאי של חובת הפרסום על ידי העותרים אינו מספיק, שכן הוא אינו עומד בדרך הביצוע המוגדרת של הוועדה המקומית. שנית, ההיתר לדלת היציאה של ענבר נמצא סביר. בית המשפט מדגיש כי מוסדות התכנון אינם מכריעים בזכויות קניין אלא חייבים לשקול את ההשלכות של החלטות הבנייה עליהם. בית המשפט מציין כי החלטת ועדת הערר לאשר את הדלת הותנתה בקבלת הסכמת כל בעלי הדירות, דבר שכמעט הושג. לגבי דלת היציאה של בורה, בית המשפט מוחק את הבקשה לסעד מאחר ובורה לא צורפה כמשיבה. ההחלטה לאפשר דלת זו נראית חוקית, אך בית המשפט ממליץ על בחינה מחודשת של היועץ המשפטי של העירייה, על בסיס חשש מפרשנות הוועדה המקומית להסכמת הרוב הנדרשת. בנוסף, לבית המשפט אין סמכות לדון בתביעות כספיות של העותרים, ולהפנותם לתביעה אזרחית או מנהלית. לבסוף, למרות כישלון העתירה, בית המשפט מוותר על פסיקת הוצאות לעותרים בהתחשב באמצעיהם הכספיים המוגבלים ובפוטנציאל התועלת בחלק מתביעותיהם.