ק"ג 10354-12-11

תקציר

המחלוקת בין מקפת לעירייה נסובה סביב אי תשלום דמי התגמול לכאורה של עובדי מקפת. התביעה, בסך 679,032 שקל, הייתה בגין תרומות בשנים 2006-2011 וכללה ריבית פיגורים. העירייה טענה כי העובדים המדוברים ביקשו להעביר את הפרשותיהם לקופת גמל אחרת, הראל, וסיפקו ראיות לבקשות אלה. עם זאת, מקפת טענה כי שלחה בקשות חוזרות ונשנות לתרומות ובסופו של דבר הגישה תביעה לאחר שהעירייה הכחישה את חובותיה. לאחר דיון מקדמי הסכימו שני הצדדים לספק מסמכים בנוגע לתרומות. לאחר מכן הודיע מקפת כי המסמכים שהגישה העירייה מראים כי החוב הוסדר והותיר רק את נושא הוצאות המשפט. שני הצדדים טענו את עמדותיהם בנוגע לעלויות. מקפת טענה כי היא מחויבת לתבוע את החוב ולהגיש את התביעה, ואילו העירייה טענה כי היה על מקפת לבחון את טענותיה באופן מעמיק יותר בטרם תעשה כן. בית הדין, שהפעיל את שיקול דעתו על פי תקנות בית הדין לעבודה, קבע כי כל צד יישא בהוצאותיו. החלטה זו הייתה מוצדקת בשל העברת הכספים החלקית להראל, קיומן של בעיות פרוצדורליות וחוסר הפירוט של העירייה בהכחשת החוב הראשונית שלה. בנוסף, ציין בית המשפט כי על מקפת מוטלת האחריות לפעול לטובת חבריה וכי העירייה יכלה להגיש סיוע רב יותר. יתר על כן, בהתחשב בכך שהעברת כספים בין קופות גמל לא הייתה מוסדרת בתקופה הנדונה וכי קיימת אי ודאות לגבי הצלחת העברות אלה, הגיע בית המשפט למסקנה כי שני הצדדים חולקים את האחריות לעלויות. בית המשפט אף הורה על מחיקת הודעת הצד השלישי ללא הוצאות שנפסקו להראל, שכן היא לא הגיבה להחלטות. לבסוף, בהתחשב באופי המקרה, בית המשפט הפעיל את שיקול דעתו להחזיר חלק משכר הטרחה ששילמו שני הצדדים, תוך שמירה על שכר הטרחה המינימלי בלבד. פסק הדין ניתן בהיעדרם של הצדדים ויועבר אליהם בהמשך.