עת"מ 45126-05-14

תקציר

העותרת, המפעילה מתקן להתפלת מים מלוחים, עותרת לבית המשפט לבטל ארבע עיצומים כספיים שהטיל עליה המשרד להגנת הסביבה בגין הפרת תנאי היתר ההזרמה שלה. הסנקציות נוגעות ל: (1) אי ביצוע או דיווח על בדיקות למי רחצה אנאורגניים תקופתיים; (2) אי הגשת דוח השוואתי לבחינת נתוני תכנון; (3) אי ביצוע דגימות מורכבות יומיות לרכז מים; (4) כשל בהתקנת דוגם מורכב. העותר טוען כי הסנקציות אינן מוסמכות, בלתי סבירות ובלתי מידתיות, וכי חלקן מהוות ענישה כפולה. עוד היא טוענת כי השיהוי הניכר בהטלת הסנקציות יצר ציפייה לגיטימית שלא יוטלו. המשיבים, המשרד, טוענים כי פרשנות החוק הרלוונטי צריכה להיות מרחיבה ולא מצמצמת, וכי הסנקציות מוצדקות. עוד הם טוענים כי השיהוי בהליכים לא הצדיק את ביטול הסנקציות. בית המשפט מצדד במשיבים וקובע כי פרשנותו המרחיבה של החוק עולה בקנה אחד עם כוונת המחוקק העומדת מאחורי דיני הגנת הסביבה. התנאים השונים בהיתרים אינם שרירותיים ונועדו להבטיח פיקוח אפקטיבי ולמנוע מפגעים אקולוגיים. לפיכך, בית המשפט קובע כי למשרד הייתה סמכות להטיל סנקציות בגין הפרת כל אחד מארבעת התנאים. באשר לשיהוי, אף שבית המשפט מכיר בכך שההליכים נמשכו זמן רב מהצפוי, הוא מוצא כי העותר לא יכול היה לצפות באופן לגיטימי שההליכים ייסגרו. זאת ועוד, העותר לא נפגע מהשיהוי, וחשיבות ההרתעה גוברת על התמשכות ההליכים. בית המשפט דוחה גם את טענות העותר בדבר המידתיות, וקובע כי למשרד יש את המומחיות להעריך את פוטנציאל הנזק וכי מחדליו של העותר עצמו פגעו בהערכות אלה. לבסוף, בית המשפט אינו רואה בסנקציות עונש כפול, שכן כל הפרה של תנאי ההיתר היא עבירה נפרדת. העתירה נדחית, והעותר חויב לשלם למשיבים הוצאות בסך 20,000 ₪.