ע"א 1545/06

תקציר

ועדת הערר מצאה כי יניב וילמוט סבל במהלך שירותו הצבאי מהתמוטטות נפשית שיוחסה למספר אירועים מצטברים. עם זאת, הוועדה הגיעה למסקנה כי מחלתו לא נגרמה אלא רק הוחמרה בשיעור של 50% מתנאי שירותו, שכן לא היה קשר ברור בזמן בין האירועים המלחיצים לבין התפרצות המחלה. הן וילמוט והן הממונה על התגמולים, שייצגו את המשיב, ערערו על החלטת הוועדה. בית המשפט מצא כי מחלתו של וילמוט אכן מקורה במהלך שירותו הצבאי וכי האירועים המלחיצים המרובים שחווה, לרבות יחס מזלזל מצד מפקדיו, אירוע טראומטי של התאבדות חייל ותנאי שירות פיזיים קשים, גרמו במצטבר למחלת הנפש שלו. בית המשפט הדגיש כי אמות המידה להערכת מתחים אלה הן סובייקטיביות ומשתנות בין פרטים. לפיכך הוכח הקשר הסיבתי-עובדתי והמשפטי בין שירותו הצבאי של וילמוט לבין מחלתו. משכך, קיבל בית המשפט את ערעורו של וילמוט ודחה את ערעורו של המשיב, בקובעו כי הסכיזופרניה של וילמוט נגרמה במהלך שירותו הצבאי וכתוצאה ממנו. המשיב חויב לכסות את הוצאותיו המשפטיות של וילמוט.