על"ע 17/84

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בערעור על פסק דין של בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין, שדחה ערעור על פסק דין של בית הדין המשמעתי במחוז תל אביב של לשכת עורכי הדין. המערער, עורך דין במקצועו, הורשע בעבירה על סעיף 53 לחוק לשכת עורכי הדין, המחייב עורכי דין לשמור על כבוד מקצועם, בכך שמסר עדות שקר במשפט תעבורה בו ייצג נאשם. העובדות אינן שנויות במחלוקת. המערער העיד באשר למרחק בין מקום התאונה לבין צומת סמוך, וציין כי המרחק היה 200 מטר כאשר בפועל הוא היה 24 מטר. בתי הדין למשמעת קבעו כי התנהלותו של המערער פגעה בכבוד מקצוע עריכת הדין, וגזרו עליו שלושה חודשי השעיה מלשכת עורכי הדין. בהגיעו למסקנה זו, דחו בתי המשפט את טענות המערער כי עדותו לא הייתה מהותית, כי הוא מעיד כ"קצין בית המשפט", וכי המרחק השגוי שציין היה אומדן שניתן בתום לב. הן בית המשפט המחוזי והן בית הדין המשמעתי הארצי הסכימו כי התנהלותו של המערער עומדת בדרישות להרשעה לפי סעיף 53, וגם בית הדין הארצי אישר את העונש. בית המשפט העליון, בהסכמה עם הערכאות הנמוכות יותר, דחה את הערעור ואישר את ההרשעה ואת גזר הדין. בנוסף, הורה בית המשפט העליון למערערת לשלם למשיב הוצאות והוצאות בסך 500,000 ₪, בתוספת הצמדה וריבית.