ע"א 91/77

תקציר

בית המשפט העליון קבע את תחולתם של סעיפים 6 ו-8 לחוק המקרקעין (תשכ"ט-1969) על חובתו של אדם להעביר זכות חוזית במקרקעין. סעיף 6 מגדיר עסקת מקרקעין כרכישת בעלות או זכויות אחרות במקרקעין לפי שיקול דעתו של המענק, למעט ירושה. בית המשפט פירש זאת כהקניית זכות קניינית במקרקעין, ולא זכויות אישיות או חוזיות. לדברי בית המשפט, החובה הנזכרת בסעיף 8 - הנוגעת להתחייבויות לביצוע עסקאות מקרקעין - צריכה להוביל במישרין לעשיית עסקה להקניית זכות קניינית במקרקעין. יתר על כן, חובה כזו צריכה להתבצע על ידי הצד המבטיח להעביר את הזכות הקניינית. במקרה דנן, התחייבות המשיב להעביר זכות חוזית למערערת לא היוותה התחייבות לביצוע עסקת מקרקעין כהגדרתה בסעיף 8, שכן המשיב טרם רכש זכויות קנייניות כלשהן בנכס. לפיכך, ההסכם בין המערערת לבין המשיב לא דרש מסמך בכתב כאמור בחוק המקרקעין. החלטת בית המשפט נשענת על ההבנה כי אין להרחיב באופן מלאכותי את לשון הוראות החוק מעבר למשמעותן הפשוטה. באשר לסוגיית הפיצויים, התיק הוחזר לבית המשפט המחוזי לדיון נוסף.