ע"פ 1160/99

תקציר

**ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין בע"פ 1160/99 ו-ע"פ 1105/99** **מבוא:** פסק הדין הנדון עוסק בערעורים הדדיים על פסק דינו של בית משפט השלום (תעבורה) בחיפה, בעניין נהג שהואשם בגרימת מוות ברשלנות של הולכת רגל בת 75. הערעורים נגעו הן להרשעת הנאשם והן לחומרת העונש שנגזר עליו. בית המשפט המחוזי, בהרכב של שלושה שופטים, דן בערעורים וסיים את הדיון בקביעה כי יש לדחות את שני הערעורים. **העובדות וההליכים בערכאה הראשונה:** הנאשם, אחמד בן זכי מלחם, נהג במכוניתו בדרך ההגנה בחיפה ופגע בהולכת רגל במעבר חציה. הנפגעת, אישה בת 75, נפגעה בחלקו האחרון של מעבר החציה. בית משפט השלום הרשיע את הנאשם בעבירה שיוחסה לו, וגזר עליו עונשים הכוללים מאסר לשישה חודשי עבודות שירות, פסילה ממושכת של רישיון הנהיגה, מאסר על תנאי וקנס כספי. **הערעורים:** 1. **ערעור המדינה (ע"פ 1105/99):** המדינה ערערה על גזר הדין וביקשה להאריך את עונשי המאסר והפסילה, תוך שהיא מבקשת כי עונש המאסר לא ירוצה בעבודות שירות. 2. **ערעור הנאשם (ע"פ 1160/99):** הנאשם ערער על עצם הרשעתו וכן על חומרת העונש שנגזר עליו. **ניתוח ההרשעה (ע"פ 1160/99):** בית המשפט המחוזי התייחס תחילה לערעורו של הנאשם על הרשעתו. בית המשפט בחן את הראיות כפי שהוצגו בפני בית משפט השלום, ובפרט את ממצאי בוחן התנועה ואת עדויות העדים. * **מיקום הפגיעה והמהירות:** נקבע כי הפגיעה אירעה על מעבר החציה, כאשר הנאשם היה בנתיב השמאלי. המנוחה הספיקה לחצות את רוב הכביש. מהירות הנאשם, שנבדקה על פי סימני בלימה, הייתה 56.6 קמ"ש, מה שהיה נמוך מהמהירות המותרת באזור (70 קמ"ש). * **גירסאות הנאשם:** בית המשפט דחה את גירסתו של הנאשם לגבי אופן חציית הכביש של המנוחה. גירסאותיו במשטרה היו מבולבלות וסותרות, החל מריצה, דרך הליכה, ועד עמידה. בחקירה נגדית אף טען כי המנוחה "רצה וקפצה". בית המשפט קבע כי קשה לסמוך על מהימנותו לאור התאורים המשתנים. * **גירסת העדה הנוספת:** העדה הנוספת, חברתה של המנוחה, העידה כי השתיים התבוננו בכביש, ראו רכב ממרחק, והחלו לחצות את הכביש בהליכה רגילה. היא התעכבה מעט, בעוד המנוחה המשיכה. * **טענת הסתר על ידי עץ:** בית המשפט דחה גם את טענת הנאשם כי עץ דקל הסתיר ממנו את הולכות הרגל. בוחן התנועה קבע כי ניתן להבחין בהולך רגל הניצב בצד הכביש בתחילת מעבר החציה, והעץ אינו מסתיר אותו ממרחק של 100 מטר. * **התנהלות הרכב:** בית המשפט קבע, בהתבסס על חישובי הבוחן, כי התאונה הייתה נמנעת אם הנהג היה מגיב בזמן ומתחיל לבלום ממרחק מתאים. **מסקנת בית המשפט לגבי ההרשעה:** "על יסוד ההנחה, שאומתה בעדותה של העדה, שהמנוחה חצתה את הכביש מימין לשמאל בהליכה רגילה, ועל פי מקומה, לאחר שהספיקה לחצות 6.7 מטר ממעבר החציה, הרי לאחר שבוחנים את מהירות המכונית, המסקנה היא שבתחילת התגובה היתה הולכת הרגל כבר מרוחקת 3.7 מטרים מתחילת חציית הכביש במעבר." לאור כל האמור, בית המשפט המחוזי קבע כי היו בפני בית משפט השלום "ראיות מוצקות ומצדיקות כדי להרשיע את המשיב, ואיני רואה כל עילה להתערב בהרשעה". **ניתוח העונש (ע"פ 1105/99):** לאחר שדחה את ערעור הנאשם על ההרשעה, התייחס בית המשפט לערעור המדינה על העונש. בית המשפט בחן את השיקולים שהנחו את בית משפט השלום בגזירת הדין: * **מהירות נסיעה:** שקלול העובדה שמהירות הנאשם (56.6 קמ"ש) הייתה נמוכה מהמהירות המותרת. * **עבר פלילי:** התחשבות בעובדה שלנאשם הרשעות קודמות. * **פגיעה בעיסוק:** התייחסות לטיעון הסניגור לפיו עיסוקו של הנאשם הוא בנהיגה, והפסילה פוגעת בו קשות. **מסקנת בית המשפט לגבי העונש:** השופט דר, אליו הצטרפו שאר חברי ההרכב, קבע כי: "עיינתי בטיעוני באי כח הצדדים הן בערכאה הראשונה והן בפנינו לעניין העונש, ונראה לי שהעונש אינו מצדיק התערבות. הוא אינו מן החמורים וגם אינו מן הקלים. השופטת שקלה כראוי את הטעון שיקול במקרה זה, ולא נראה לי שיש הצדקה להתערבותנו שכן אין לומר בשום פנים שהעונש חורג מן הרמה הראויה." לפיכך, הוחלט לדחות גם את ערעור המדינה על גזר הדין. **עקרונות משפטיים וחידושים:** * **נטל ההוכחה ומהימנות עד:** פסק הדין מדגים את החשיבות של מהימנות עדות הנאשם, ובפרט כאשר הגרסאות שלו סותרות ומשתנות. בית המשפט נסמך על התנהלות זו כדי לדחות את טענות ההגנה. * **חשיבות ממצאי בוחן תנועה:** פסק הדין ממחיש את משקלם הרב של ממצאי בוחן תנועה, לרבות חישובי מהירות, מרחקי בלימה, וזמני תגובה, בקביעת אחריות הנאשם בנסיבות תאונת דרכים. * **שיקולי ענישה:** בית המשפט המחוזי אישר את שיקולי הענישה שהפעיל בית משפט השלום, תוך איזון בין חומרת העבירה (גרימת מוות ברשלנות) לבין נסיבות אישיות של הנאשם (עיסוק בנהיגה) ונסיבות התאונה (מהירות נסיעה שהייתה מתחת למותר). * **דוקטרינת "הצפיות" והימנעות מתאונה:** אף שלא נאמר במפורש, ניתן לראות בפסק הדין יישום של דוקטרינת הצפיות, קרי, האם הנהג היה יכול לצפות את הסיכון לפגיעה בהולך הרגל, ובפרט במעבר חציה. הקביעה כי התאונה הייתה נמנעת לו הנהג היה בולם בזמן, מרמזת על כישלון בציפייה זו. **סיכום:** בית המשפט המחוזי דחה את שני הערעורים, הן את ערעור הנאשם על הרשעתו, והן את ערעור המדינה על חומרת העונש. ההרשעה התבססה על ראיות מוצקות, לרבות ממצאי בוחן תנועה, ועל אי-מהימנות גירסאותיו של הנאשם. גזר הדין אושר לנוכח איזון נאות שנעשה בערכאה הראשונה בין שיקולי הענישה השונים.