ע"פ 274/87

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק במקרה של יבוא סמים. המערער הורשע בקשירת קשר לייבא לישראל 153 גרם הרואין ונידון ל-10 שנות מאסר, על סמך עדויות שמסר בלדר שהוביל את הסמים. ההרשעה נשענה בעיקרה על ארבע הצהרות שמסר השליח במשטרה, בהן הפליל את המערער כמארגן העבירה. עם זאת, השליח חזר בו מאמירות אלה במשפט, מה שהוביל את בית משפט קמא לאמץ את האמירות הקודמות לפי סעיף 10א לפקודת הראיות. ההגנה טענה כי סעיף 10א לא צריך לחול כאשר עד מוסר גרסאות מרובות במהלך חקירתו במשטרה, אך בית המשפט דחה טענה זו וקבע כי מקובל שעדים מוסרים תחילה הצהרות כוזבות. בית המשפט דחה גם את טענת המערערת כי דברי הבלדר מעולם לא הזכירו במפורש יבוא סמים, שכן החקירה התמקדה בהרואין שנמצא ברשותה. פסק הדין פירט את מערכת היחסים הקרובה בין המערער לבין השליחה, סילביה דהן, ובית המשפט אישר את ממצאי בית משפט קמא. באשר לגזר הדין, בית המשפט הכיר בעקרון האחידות בגזר הדין, אך ציין כי לכל מקרה נסיבות ייחודיות. במקרה דנן, תפקידו של המערער כמוח הראשי, עברו הפלילי הקודם וכמות הסמים הניכרת המעורבת בו הצדיקו את העונש שהוטל, על אף היותו חמור מזה של שותפו. בית המשפט הגיע למסקנה כי אין עילה להתערב בהרשעה או בגזר הדין ולכן דחה את הערעור. החלטה זו התקבלה על ידי השופט מ' בייסקי וכללה ייצוג משפטי הן של המערערת, המיוצגת על ידי עו"ד אגסי, והן של המדינה, המיוצגת על ידי עו"ד י' ליבוביץ, המשנה הבכיר לפרקליט המדינה.