דב"ע נב/17 - 3

תקציר

פסק הדין דן ביחסי העבודה בין שני המערערים, יעקב גואטה ועקיבא גואטה, לבין המשיב, גוף האחראי על פעילות הנוער והתרבות במושבים. המערערים עבדו כבני נוער וכעובדים קהילתיים בתקופות ובמקומות שונים, אצל מעסיקים שונים. השאלה הראשונה אליה מתייחס פסק הדין היא האם המשיב היה מעסיק של המערערים בתקופה השנייה (1981 עד 1986), עליה חולק המשיב. בהסתמך על מבחנים שונים, כגון מי קיבל את המערערים כשכירים, מי פיקח על עבודתם ולמי הייתה סמכות לפטרם, מגיע בית הדין למסקנה כי המשיב אכן היה המעסיק בתקופה זו. השאלה השנייה נוגעת לזכאותם של המערערים לפיצויי פיטורים מהמשיב. בית הדין קובע כי מאחר שיעקב גואטה פוטר, החליף מעסיק והחליף מקום עבודה בתום התקופה השנייה, הוא זכאי לפיצויי פיטורים הן עבור התקופה הראשונה והן עבור התקופה השנייה. עם זאת, מאחר שעקיבא גואטה המשיך לעבוד באותו מקום עבודה גם לאחר שהמשיבה פיטרה אותו והחליפה מעסיק, הוא אינו זכאי לפיצויי פיטורים מהמשיב. עוד קובע בית המשפט כי הצעתו של המשיב לשלם פיצויי פיטורים לעקיבא גואטה מונעת ממנו לתבוע אותם בהמשך. בנוסף, צוין בפסק הדין כי ניתן להפחית את חובת המשיב לשלם פיצויי הלנה ליעקב גואטה משום שאי התשלום נבע ממחלוקת אמיתית. בית המשפט מבטל את החובה לשלם כל פיצוי הלנה מעל הפרשי ריבית והצמדה. סיכומו של דבר, יעקב גואטה זכאי לפיצויי פיטורים מהמשיב בגין התקופה הראשונה והשנייה, ואילו עקיבא גואטה לא. המשיב נדרש לשלם ליעקב גואטה הפרשי הצמדה וריבית רק על סכום פיצויי הפיטורים. פסק הדין אינו פוסק לאף צד הוצאות כלשהן, וכל צד יישא בהוצאות משלו.