ת"א 2479-09-11

תקציר

פסק דין זה דן בתוקפו של חוזה מתנה לנכס מקרקעין. התובעת, המייצגת את עזבונו של נותן המתנה המנוח, טוענת כי יש לבטל את חוזה המתנה בשל הפגיעה הקוגניטיבית של המנוחה בעת ביצוע העסקה וההשפעה הבלתי הוגנת שהופעלה עליה. מנגד, הנתבעים, מקבלי המתנה לכאורה, טוענים כי המתנה תקפה וכי פעלו בתום לב. השופטת פותחת וקובעת כי חוזה המתנה הוא חוזה חד צדדי וכי יש לבחון בקפדנות את כשירותו הנפשית וסופיותו של נותן המתנה. התובעת מציגה חוות דעת מומחה וראיות נוספות מהן עולה כי המנוחה סבלה מדמנציה מתקדמת, דבר המצביע על חוסר שיקול דעת מצדה. הנתבעים מציגים חוות דעת מומחים סותרות, אך השופט משתכנע מטיעוני התובע ומחוות דעת המומחים. יתר על כן, השופט מטיל ספק בטענות הנתבעים לתום לב ומוצא חשדות כבדים לניצול וחוסר זהירות ראויה. נסיבות המתנה, מערכת היחסים בין הצדדים והתנהגותם של הנתבעים לאחר מכן מובילות את השופט למסקנה כי הנתבעים ניצלו את הפגיעה הקוגניטיבית של המנוחה והפעילו עליה השפעה בלתי הוגנת. השופטת מדגישה את הפער בין שווי הנכס שניתן במתנה לבין התמורה הנטענת שסיפקו הנתבעים, ומוצאת כי תנאי המתנה פוגעים באופן בלתי סביר במנוח. באשר לעסקת מכירת הנכס בין שניים מהנתבעים, קובעת השופטת כי היא לא נעשתה בתום לב, כי התמורה לא הייתה מהותית וכי הנתבעים היו מודעים לניצולו של המנוח. לכן, גם מכירה זו בטלה. כתוצאה מכך, השופט מחליט כי חוזה המתנה בטל ומבוטל, ויש לרשום את הנכס בחזרה על שם המנוח. כמו כן מורה השופט לנתבעים לשלם את הוצאות התובע ושכר טרחת עורך דין, בסך 50,000 ₪ + מע"מ לשני הנתבעים הראשונים ו-7,000 ₪ + מע"מ לשני הנתבעים הנותרים. פסק הדין כולל גם הוראות למימוש הנכס המושכר ומדגיש כי טענות הנתבעים שכנגד אינן תקפות.