ת"א 29295-05-16

תקציר

הנתבע רכש חלקת אדמה ממנהל מקרקעי ישראל ובנה עליה שתי דירות מגורים, אחת לעצמו ואחת להוריו. התובעים, שהם אחיה של הנתבעת, תבעו מחצית מהזכויות במקרקעין באמצעות הסכם נאמנות קונסטרוקטיבי, בטענה כי הקרקע נרכשה בנאמנות עבור אביהם עקב מחלתו ופינוי הקרקע הקודמת על ידי המשפחה. בית המשפט הסכים כי הקרקע נרכשה בחצי נאמנות עבור האב, והמחצית השנייה עבור הנתבע. עוד טענו התובעים כי יש להכיר בהסכם משנת 1991, בו העביר הנתבע את זכויותיו במקרקעין לאביו ולאחיו רפיק. הנתבע טען כי מדובר בהסכם מראית עין, אשר נזנח על ידי הצדדים. בית המשפט מצא כי ההסכם תקף ככל שהוא נוגע לאב, שכן הוא נועד לבצע את הסכם הנאמנות בעל פה, אך לא יכול היה לקבוע אם הוא תקף לגבי רפיק, שכן הראיות לשתי הגרסאות היו שוות בקירוב. עם זאת, מאחר שנטל ההוכחה מוטל על הנתבעת, פסק בית המשפט לטובת התובעים, תוך הכרה בהסכם כתקף. עוד קבע בית המשפט כי הסכמת מינהל מקרקעי ישראל להעברת הזכויות אינה תנאי מתלה שאי מימושו יבטל את תוקפו של ההסכם משנת 1991. מכל מקום, הוראתו הבלתי חוזרת של הנתבע למינהל להעביר את הזכויות מנעה ממנו לטעון כי התנאי לא התקיים. בית המשפט הגיע למסקנה כי התובעים זכאים ל-2/3 מהזכויות בחלקה, בעוד הנתבע שמר על 1/3. העברת הזכויות תהיה כפופה להסכמת המינהל, אישורי מס וכל תשלום נדרש אחר. הנתבע חויב לשלם לתובעים שכר טרחה, הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 25,000 ₪.