עת"מ 17605-12-11

תקציר

פסק הדין מתווה את סמכותן של ועדות התכנון המקומיות והמחוזיות לפי חוק התכנון והבנייה. במקרה זה ביקש קיבוץ אור הנר לחלק את אזור המגורים בתוך הקיבוץ לחלקות נפרדות, שלכל אחת מהן בית מגורים קיים, כדי להקצות בתים אלה לתושביהן. תכנון חלוקה זו היה בסמכות הוועדה המקומית ולא הוועדה המחוזית. מסקנה זו הושגה לאחר בחינת מהותה של התכנית, היקפה המצומצם וכוונת המחוקק העומדת מאחורי תיקון 43 לחוק התכנון והבניה, המבקש לייעל הליכי תכנון באמצעות הסמכת ועדות מקומיות לאשר תכניות מקומיות ספציפיות. פסק הדין מבהיר כי לוועדה המקומית סמכות לדון ולאשר תכניות מסוג זה, גם כאשר מדובר בדרכי גישה או בחלוקת מגרשים בבעלות גורם אחד. זאת ועוד, דחה בית המשפט את טענות המשיבים בדבר השיהוי הנטען בהגשת העתירה והיעדר סמכות עניינית. משכך, העתירה התקבלה, ואישרה כי התכנית הנדונה מצויה בסמכותה של הוועדה המקומית, והמשיבים חויבו לכסות את הוצאות העותר. פסק הדין תורם להמשך הבירור של גבולות הסמכות בין ועדות התכנון המקומיות והמחוזיות בישראל, בעקבות תיקוני החקיקה.