בר"מ 688/23

תקציר

פסק הדין עוסק במחלוקת על חיובי ארנונה בגין יחידות אחסון בקניון TLV בתל אביב. המבקש, הבעלים של הקניון, טען נגד החלטת העירייה להתייחס ל-62 מחסנים כמחסנים נפרדים ולא כיחידה אחת, שתגרור שיעורי מס נמוכים יותר. בתחילה היה המבקש פטור ממסים, אך לאחר הפטור עמד בפני חיובים גבוהים יותר. העירייה טענה כי יש להתייחס ליחידות בנפרד בשל הפרדות פיזיות ושימוש לא אחיד בין קומות, מה שמוביל להצדקות אפשריות של השכרה ושימוש. בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו אישר את החלטת ועדת הערר הכללית לארנונה לפצל את היחידות, בקובעו כי אכן מדובר בישויות נפרדות בשל מאפיינים פיזיים מובהקים ואופי השימוש בהן. בית המשפט הדגיש את שיקול הדעת של העירייה בקביעת יחידות השומה ומצא את הפיצול מוצדק בהתחשב במאפיינים הספציפיים ובפריסה של היחידות. למרות טענות המבקש בדבר פיצול מלאכותי והסתמכות על שומת המס הקודמת, לא מצא בית המשפט שינוי נסיבות המצדיק סיווג יחידה אחת. בנוסף, דחה בית המשפט העליון ערעור נוסף, תוך שהוא מציין את אופיו המעשי, ולא המשפטי, של הסוגיה, וקבע כי היא עולה בקנה אחד עם פרקטיקות מקובלות של שיקול דעת משפטי ומנהלי. המבקש חויב בהוצאות משפט, מה שמחזק את העובדה שלא נגרם עיוות דין. בית המשפט הבהיר את תפקיד הפיקוח הרחב אך המרוסן, ומתערב רק כאשר החלטות מנהליות הן בלתי סבירות בעליל. לפיכך, פסקי הדין הקודמים עמדו איתן וקבעו נקודת הבהרה כיצד יש להתייחס למסי אחסנה עירוניים בכל הנוגע לייחוד פיזי ומינהלי.