ב"ל 20165-07-21

תקציר

המקרה הנדון נסוב סביב סיווגה של עבודתו של אדם כ"עבודה מועדפת", כהגדרתה בסעיף 174(א) לחוק הביטוח הלאומי, לצורך קביעת זכאות למענק. התובע טען כי יש לסווג את עבודתם כעבודה בלתי מקצועית, ובכך זיכה אותם במענק. עם זאת, השופט דחה טענה זו. הם נימקו זאת בכך שעבודתו של התובע, נהיגה בטרקטור והפעלת ציוד חקלאי, דורשת רישיון ספציפי וידע מוקדם, בניגוד להגדרה של עבודה בלתי מקצועית. כמו כן, מטרת המענק, כפי שהתכוון המחוקק, היא לתמרץ חיילים משוחררים להשתלב בעבודות שמשק המדינה רואה בהן צורך בשל מחסור מתמשך בעובדים. תפקידים אלה הם בדרך כלל לא מיומנים. השופטת הדגישה כי עבודתה של התובעת לא עלתה בקנה אחד עם מטרת המענק, ואף לא הייתה מדובר בעבודה בלתי מקצועית. באשר לטענת הקיפוח קבעה השופטת כי התובעת לא הביאה ראיות מספיקות ליחס בלתי שוויוני במקרים דומים, דרישה להצלחת טענת האפליה. מאחר שהתובע לא הציג דוגמאות קונקרטיות למקרים דומים, הטענה לא הוכחה. השופט הגיע למסקנה כי עבודתו של התובע אינה נחשבת לעבודה מועדפת לפי סעיף 174 לחוק הביטוח הלאומי, ולכן התביעה למענק נדחתה. יש לבחון כל מקרה לגופו, וללא ראיות קונקרטיות גם טענת האפליה נכשלה. השופט החליט שלא לפסוק הוצאות משפט לאף אחד מהצדדים. לשני הצדדים הזכות לערער על ההחלטה תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.