ע"פ 986-09-15

תקציר

השאלה המרכזית בערעור זה היא תחולתן של תקנות הפטור על שתי מבנים: גדר ומרפסת. תחילה התייחס בית המשפט לסוגיית הגדר וקבע כי יש לפרש את המונח "רחוב" בתקנות הפטור באופן תכליתי בהקשר של מטרתן של התקנות לייעל את הליכי הרישוי ולכבד את זכויות הקניין הפרטי של הפרט. מכאן, שהגדר, המוקמת בתוך מקרקעיו של בעל הנכס הגובלת בשביל פנימי המשמש לחניה, אינה יכולה להיחשב כפונה ל"רחוב". יתר על כן, הגדרת "תשתית" בחוק התכנון והבנייה אינה כוללת מקומות חניה, והרחבת מונח זה תהיה בלתי אפשרית של הדמיון, במיוחד בהתחשב בכך שהגדר היא על קרקע פרטית. לפיכך, ההרשעה בדבר הקמת הגדר מתבטלת. עם זאת, באשר לבניית המרפסת, לא מצא בית המשפט עילה להתערב בממצאיו של בית משפט קמא כי העבודות בוצעו ללא היתר, וכי שינוי המרפסת מהווה שינוי תכנוני הטעון היתר. בית המשפט דוחה גם את טענת המערערת כי בניית המרפסת מהווה "ריצוף חצר". בית המשפט זוכה את המערער מהרשעה בהקמת הגדר אך מאשר את ההרשעה בהקמת המרפסת. העונש מותאם בהתאם: אם יפוג תוקפו של הקנס הקודם שהוטל על המערער, הוא יקבל קנס חדש בסך 5,000 ₪, שישולם בחמישה תשלומים שווים החל מיום 1.11.2016. בנוסף, ההתחייבות הכספית מופחתת ל-10,000 שקל, שייחתם עד לאותו תאריך, אחרת ייגזרו עליה עשרה ימי מאסר. הצו להריסת הגדר מבוטל ואילו הצו להריסת חלק מהמרפסת נותר בעינו, ויבוצע עד 1 בינואר 2017.