ת"א 57401-01-13

תקציר

השופטת קבעה כי המבקשים לא הביאו ראיות מספיקות כדי לתמוך בטענתם לעדיפות הבעלות על פני שעבוד על נכס עסקי, בו הכירו בעבר במספר מסמכים משפטיים. ראשית, המבקשים הכירו בתוקפו של השעבוד והחוב שהוא הבטיח בהסכם בוררות, אשר אושר על ידי בית המשפט. שנית, טענת המבקשים כי החוב נפרע עומדת בסתירה למספר החלטות של בית המשפט, לרבות החלטת מימוש, שקבעה חוב של מיליוני שקלים. בנוסף, הודו המבקשים בתוקפו ובעדיפותו של השעבוד במסמכים מאוחרים שונים, ולפיכך רואים בטענותיהם הנוכחיות ניסיון להפוך את עמדתם הקודמת ללא הסבר מספק. השופטת מדגישה גם את השיהוי הניכר של המבקשים בהעלאת טענותיהם הנוכחיות, שיצר ציפייה לגיטימית שלא היו להם טענות כאלה, וכן חוסר תום לב פרוצדורלי בהשמטת מסמכי מפתח מבקשתם על ידי המבקשים. סיכויי המבקשים לזכות בתביעתם נחשבים אפוא נמוכים. השופט בוחן גם את מאזן הנוחות ומוצא כי אין בו כדי לשנות את ההחלטה, בהתחשב בכך שהנכס המדובר הוא נכס עסקי, ובעל השעבוד מנסה לממש את השעבוד מזה עשרות שנים. זאת ועוד, חוסר הניקיון של המבקשים בהגשת בקשתם, השיהוי הכבד והיעדר השפיות בטענותיהם, כל אלה תורמים לדחיית הבקשה לצו מניעה זמני. צו המניעה הארעי שניתן בינואר 2013 יבוטל, והמבקשים יצוו לשאת בהוצאות הבקשה.