ע"פ 3573/08

תקציר

הכרעת הדין דנה בדחיית ערעור שעניינו זיהויים והרשעתם של המערערים בתקיפת מתלוננת. פסק דינו של בית המשפט המחוזי התקבל, שכן עדותה של המתלוננת אוששה בראיות חיצוניות, לרבות עדויות העדים אחמד ואל-רייטי וחוסר העקביות באליבי של המערערים. בית המשפט לא מצא כל הצדקה לטענת המערערים כי המניע לתלונה היה נקמה וכי חקירת המשטרה נפלה לקוי, שכן לא נבדקה תנאי התאורה במקום. נפסק כי בית המשפט המחוזי רשאי לתת אמון בעדים, מה גם שבני קהילת תל שבע נרתעו מלשתף פעולה בשל נורמות תרבותיות. בנוסף, דחה בית המשפט טענות הנוגעות לכשלי חקירה בנוגע לתנאי התאורה, משום שסוגיות אלה לא הועלו במועד. התשתית העובדתית על פי הוראות החוק לגרימת חבלה התקיימה שכן המתלונן סבל מפצע סכין משמעותי. יתר על כן, הראיות הצביעו על כך שהמערערים פעלו בכוונה על בסיס תוכניות מתוכננות מראש ושימוש בנשק. ערכאת הערעור תמכה בממצאי בית המשפט המחוזי לפיהם המערערים ביצעו את העבירה במשותף וציינה כי העונש שהוטל היה במסגרת החוקית נוכח חומרת העבירה והיעדר חרטה מצד המערערים. היא הדגישה את חשיבות ההרתעה מפני אלימות ואישרה את הפיצויים שנפסקו למתלוננת. ההחלטה הדגישה את הצורך החברתי להיאבק באלימות, וחיזקה את העובדה שעל התוקפים לצפות לעונשים משמעותיים. החלטה זו התקבלה בהסכמת השופטים פרוקצ'יה וחיות, לפיה אין מקום להתערבות, והמליצה על תשומת לב לבריאותו הנפשית של המערער מס' 2 בהתאם לתסקיר שירות המבחן.