ע"פ 423/88

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על החלטת בית המשפט המחוזי שמצא את המערער, צלם, מפר צו האוסר עליו להשתמש בסימן המסחר "GARO" במקצועו. בית המשפט המחוזי הטיל עליו חודשיים מאסר על תנאי והורה לו לשלם הוצאות. המערער טען כי אין הוכחה להפרתו וכי הסנקציה אינה מוצדקת. בית המשפט העליון קבע כי המערערת אכן לא קיימה את צו המניעה, שכן לא נקטה בצעדים הדרושים כדי למנוע מצדדים שלישיים לעשות שימוש בסימן המסחר. עם זאת, בית המשפט מצא כי לבית המשפט המחוזי אין סמכות להטיל עונש מאסר על תנאי לפי פקודת ביזיון בית המשפט, שכן צורת ענישה זו היא בלעדית לחוק העונשין. סנקציה כזו יכולה להיות מוטלת רק אם האדם מבצע עבירה מוגדרת אחרת בתוך תקופה מוגדרת. בית המשפט הסביר כי תכליתו של סעיף 6(1) לפקודה היא להבטיח קיום עתידי של הצו, ומאסר על תנאי אינו משיג זאת. במקום זאת, בית המשפט הציע כי בית המשפט המחוזי יוכל להזהיר כי אי ציות עתידי עלול להוביל לסנקציות. השופט י' בך, השופט א' ברק והשופט י' מלץ הסכימו עם ההחלטה. הערעור התקבל, והמאסר על תנאי בוטל, אך צו ההוצאות ושכר טרחת עורך הדין נותר בעינו.