ת"א 22048-12-25

תקציר

בפני בית משפט השלום בירושלים, בקשה למתן צו מניעה זמני בת"א 22048-12-25, שהוגשה על ידי שמעון הירשמן (להלן: "המבקש") נגד דוד ואהרון כהן (להלן: "המשיבים"). המבקש, נכדה של הדיירת המוגנת המנוחה, טוען לזכויות בדירה מכוח מגוריו בה עם סבתו, ועתיר לצו מניעה שיאסור על המשיבים כל שינוי בדירה או פעולה בה עד לתום הליכי בוררות, או לחילופין, עד למתן פסק דין בתביעה שתוגש על ידו. **ניתוח משפטי:** ההחלטה דנה בבקשה לסעד זמני, תוך בחינת שני מבחנים עיקריים: קיומה של עילת תביעה לכאורה, ושקילת מאזן הנוחות. בית המשפט בחן גם חלופה נוספת, והיא מתן צו מניעה מכוח צו שניתן על ידי בית דין לממונות, בהתאם להסכם בוררות נטען. 1. **הסכם בוררות וצווי בית דין לממונות:** * **עקרון ההסכמה בבוררות:** בית המשפט הדגיש את עקרון היסוד לפיו הליכי בוררות מבוססים על הסכמה, ולא ניתן לחייב צדדים לבוררות ללא הסכמתם, אלא בנסיבות מיוחדות. * **צד להסכם:** ההסכם הנטען נכרת בין סבתו המנוחה של המבקש לבין אחד המשיבים. המבקש לא היה צד להסכם זה. המשיב השני אף לא היה צד להסכם המקורי. * **מעמד המבקש:** המבקש לא הוכיח כי הוא יורש של המנוחה, אלא טוען לזכותו מכוח מגורים משותפים. * **סמכות בורר:** בית המשפט עמד על הלכה עליונה הקובעת כי בורר אינו מוסמך לפסוק בתביעה לפינוי מושכר (ע"א 128/88 נחמני נ' פרץ). לפיכך, טענה לקיום בוררות לשם הכרעה בטענת "דייר מוגן" נדחתה. * **החלטת בית הדין לממונות:** בית המשפט הביע תמיהה על החלטת בית הדין לממונות, שניתנה מבלי שהובאו לידיעתו פרטים מהותיים כגון פטירת המנוחה, היעדר היות המבקש צד להסכם, והיעדר היות המשיבים צדדים להסכם. לפיכך, לא ניתן היה לתת תוקף להחלטה זו. * **תוצאה:** לא עלה בידי המבקש להוכיח זכאותו לכפות על המשיבים דיון בבוררות או הכפפתם לתוצאותיו. 2. **עילת תביעה לזכויות דייר מוגן:** * **חוק הגנת הדייר:** בית המשפט ניתח את הוראות חוק הגנת הדייר (נוסח משולב), תשל"ב-1972, בנוגע להעברת זכות הדיירות המוגנת (דיירות נגזרת). נקבע כי הזכות עוברת בסדר קבוע (בן זוג, ילדים, קרובים אחרים) ודורשת קיום תנאים מצטברים, ביניהם מגורים משותפים לפחות שישה חודשים לפני פטירת הדייר המקורי, והיעדר דירת מגורים אחרת. * **צמצום זכויות:** בית המשפט ציין מגמה פרשנית של צמצום זכויות דייר מוגן, נוכח מצוקת הדיור שאינה קיימת עוד, ובהתחשב בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, המחזק את זכות הקניין. * **נטל הראיה:** על הטוען לזכות דיירות מוגנת מוטל נטל ההוכחה לקיום התנאים. * **ראיות המבקש:** המבקש טען למגורים עם סבתו מגיל 14 במשך 4 שנים. אולם, הוא לא הציג ראיות לכך. לעומת זאת, מעדותו עולה כי התגורר בישיבות ובדירת הוריו, שלהם דירה מרווחת. כתובתו הרשומה נותרה דירת הוריו, ולא הוכחה כתובת מגורים בדירה נושא המחלוקת. * **ממצאי עדות:** בית המשפט שוכנע מעדות המבקש ומחוסר הראיות כי סיכויי תביעתו אינם גבוהים, ולא התקיימו התנאים לזכאות לסעד זמני. * **חובת תום הלב:** העתירה לסעד זמני, המבוססת על טענת מגורים מגיל 14, בנסיבות המתוארות וחרף עמדת היורשים שפינו את הדירה, אינה מתיישבת עם חובת תום הלב. 3. **מאזן הנוחות:** * **הכרעה:** בית המשפט קבע כי מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובת המשיבים. * **נזק למבקש:** הוכח כי הדירה אינה דירת מגוריו של המבקש, ולכן אין חשש שיוותר ללא קורת גג. * **נזק למשיבים:** המשיבים, בעלי הזכויות, זכו לקבלת החזקה בדירה מהיורשים, ומבקשים לפעול בה כמנהג בעלים. עיכוב בכך יגרום להם נזק. 4. **התחייבות לתשלום פינוי:** * בית המשפט דחה את הטענה בדבר התחייבות המשיבים לשלם 250,000 ₪ לפינוי, מאחר שהמבקש אינו צד ל"זכרון הדברים" הרלוונטי, לא זימן את הדודה שחתמה עליו לעדות, וכתובתו אינה כתובת הדירה. **החלטה:** לאור האמור, בית המשפט דחה את הבקשה למתן צו מניעה זמני על כל חלופותיה. נקבע כי לא עלה בידי המבקש להוכיח את זכאותו לכפות על המשיבים דיון בבוררות, וכן לא עלה בידו לבסס עילת תביעה מספקת לזכויות דייר מוגן, או עמידה בתנאים הנדרשים לסעד זמני. המבקש חויב בהוצאות הבקשה בסך 6,000 ₪. התביעה העיקרית תתברר בהליך שננקט.