ה"פ 31893-07-19

תקציר

פסק הדין נסוב סביב חוקיות שירות ההליך במשרד עורכי דין המייצג נתבע בתביעה אזרחית. על פי תקנה 477 לתקנות סדר הדין האזרחי, במקרים מסוימים ניתן להגיש כתבי בית משפט לעורך דינו של הנאשם. החוק בישראל דורש כי הדרך הטובה ביותר לשרת צו בית משפט היא על ידי מסירתו לנאשם באופן אישי. עם זאת, תקנה 477 מאפשרת חריג אם ניתן להראות כי עורך הדין הוסמך על ידי הנתבע לייצגו בהתדיינות הספציפית. היעדר ייפוי כוח אינו מרמז בהכרח על היעדר אישור לקבלת מסמכי בית משפט. במקום זאת, הדבר נקבע על פי הנסיבות הספציפיות של כל מקרה. במקרה הספציפי הזה מצא הרשם ראיות מספיקות לכך שמשרד עורכי הדין, א. למאי סידר רהט צידון פינק משרד עורכי דין ונוטריונים, מוסמך לייצג את המשיב. יחסי הגומלין של המשרד עם באי כוח התובעים, לרבות ייצוג המשיב לאחר הגשת כתב הפתיחה, הצביעו על יחסי עורך דין-לקוח מתמשכים. הימנעותו של משרד עורכי הדין מהגשת תצהיר התומך בטענתו כי אינו מוסמך לייצג את המשיב, בצירוף תצהיר וראיות מפורטים של התובעים, ביססו עוד יותר את הטענה כי המשרד היה מוסמך לקבל כתבי בית משפט. כך, הצהרת הפתיחה שהוגשה למשרד עורכי הדין ביום 29.7.2019 נחשבה כמסירה כדין לפי תקנה 477. למרות ששירותה החוקי של הצהרת הפתיחה יכול היה להוביל לפסק דין בהיעדרו של הנתבע, נקט הרשם בזהירות. בהתחשב באופיים הדרסטי של פסקי דין אלה, במעמדו של הנתבע כבעל דין זר ובמגעים האחרונים בין הצדדים, העניק הרשם לנתבע 45 יום נוספים להגשת תשובה. לתובעים נפסקו הוצאות בסך 5,000 ₪ בגין הבקשה.