ע"א 1200/01

תקציר

התובע, מסדר דתי פרנציסקני שבבעלותו מספר אתרים נוצריים בישראל, לרבות כפר נחום, תבע שניים מעובדיו לשעבר, אב ובנו שעבדו כקופאים בכפר נחום, בגין גניבה, הונאה והתעשרות שלא כדין. התובע טען כי הנתבעים מכרו כרטיסי כניסה מזויפים וגבו דמי כניסה מבלי לספק קבלות, ובכך שלשלו לכיסם את הכסף לעצמם. הנתבעים הכחישו את הטענות וטענו כי טענת התובע התיישנה בחלקה, כי התובע לא הוכיח את הטענות וכי הערכת הנזק של התובע הייתה פגומה. בית המשפט קבע כי תביעת התובע אינה חסומה על פי חוק, שכן מעשי המרמה התגלו בספטמבר 2000, והתביעה הוגשה ביוני 2001. באשר לנטל ההוכחה, קבע בית המשפט כי חל סטנדרט ההוכחה האזרחי, ומשקלן הסגולי של הראיה תלוי בחומרת העניין. בית המשפט מצא כי התובע הוכיח די הצורך כי הנתבעים מכרו כרטיסים מזויפים, שכן עדות מומחה אישרה את הזיוף, והנתבעים לא הצליחו להפריך זאת. עם זאת, התובעת לא הצליחה להוכיח כי הנתבעים קיבלו דמי כניסה מבלי להמציא קבלות. באשר להיקף הנזק, קבע בית המשפט כי אומדן התובעת התבסס על נתונים פגומים ולא יכול היה לקבוע באופן סביר את הנזק הממשי שנגרם כתוצאה ממעשי הנתבעים. למרות זאת, בית המשפט הורה לנתבעים לשלם לתובע את שווי 832 הקבלות המזויפות שנתפסו, בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.