עת"מ 2212/09

תקציר

המשיב טען כי יש לדחות את העתירה בשל השיהוי בהגשתה, שחל שנים רבות לאחר שהחוב נוצר לראשונה. לטענתם, העותר ידע על החוב לפחות כבר בשנת 2001, אך נמנע מלהגיש את העתירה עד שנת 2009, כלומר יש לסלק אותו לאלתר. עוד טען המשיב כי יש לדחות את העתירה לגופה, בטענה כי היא מטעה ומטעה, וכי העותר לא סתר את ראיות החוב שהציג המשיב. הם הפנו לרישומים עירוניים של הודעות שנשלחו, ולתדפיס חשבון מעודכן, שלטענתם היווה ראיה מספקת. העותר ידע את כתובותיו השונות של הנכס, ומספרי הזיהוי נותרו עקביים. החוב יוחס לנכס ולא לאדם כלשהו, והעותר היה מודע לו לכל המאוחר בתחילת שנת 2008, כפי שעולה מהתיעוד. עם זאת, המשיב לא הביא ראיות לכך ששלח הודעות למנוח בדרישה לתשלום החוב, כנדרש בהליכי גבייה מנהליים. בעוד שהמשיבים טענו כי נמנעו מנקיטת צעדים נגד המנוחים בשל מצבם הכלכלי הירוד, הם לא תיעדו זאת, ועל כן העתירה לביטול הגבייה המנהלית של החוב, שהחלה בשנת 2008, התקבלה. שני הצדדים תרמו לטשטוש העובדות, ולכן לא ניתן צו להוצאות.