רמ"ש 18139-05-17

תקציר

השופט בחן בקפידה את החלטות בית המשפט קמא ואת טיעוני הצדדים. למרות שבית משפט קמא לא התייחס לכל טענות המבקש, השופט מצא כי אין בכך כדי להשפיע על נכונות ההחלטה הסופית, העולה בקנה אחד עם החוק ועם מקרים קודמים. המשטר הכספי ששלט בין בני הזוג היה משטר מאזן המשאבים, שהעניק לכל אחד מבני הזוג, עם פירוק נישואיהם, מחצית משווי כל נכסיהם. לבית המשפט יש סמכות לקבוע את המועד שבו נצברת הזכות למשאבים אלה, וניתן להקדים מועד זה ממועד פקיעת הנישואין בתנאים מסוימים. מאחר שהמבקש לא הציע מועד חלופי המקיים תנאים אלה, החלטתו של בית משפט קמא לקבוע את מועד הצבירה כמועד הגשת תביעת הרכוש על ידי המשיב הייתה מוצדקת. זאת ועוד, הסכימה השופטת עם החלטת בית משפט קמא למנות אקטואר שיעריך את שווי הנכסים המשותפים נכון למועד הצבירה. מדובר במהלך סביר שהבטיח בירור מהיר של התביעה ולא פגע בזכויותיו של המבקש, מה גם שהמבקש עדיין יכול היה לטעון לתחולתם של סעיפים אחרים בחוק שעשויים להצדיק חלוקה שונה של הנכסים. עוד ציינה השופטת כי החלטת בית משפט קמא הותירה פתח למבקש להציג טענות נוספות לפי סעיף 8 לחוק יחסי ממון בין בני זוג. השופטת הדגישה כי סדרי הדין של בית משפט קמא היו סבירים ובשיקול דעתו, ולפיכך בקשת רשות הערעור נדחתה. המבקש חויב לשלם את הוצאות המשיב ושכר טרחת עורך דין, והערבות שהופקדה על ידי המבקש תועבר למשיב. ניתן היה לפרסם את פסק הדין ללא פרטים מזהים.