ערר 86005-10-22

תקציר

הוועדה המקומית ערערה על החלטת הערכת שווי הנכס להיטל השבחה, בטענה כי אין לנכות את קרן החניה משווי המצב החדש. ועדת הערר דחתה את הערר על הסף משום שהוועדה המקומית טענה בעבר את ההפך, וההחלטה המקורית אימצה את עמדתה הקודמת של הוועדה המקומית. עוד קבעה ועדת הערר כי טענתה הנוכחית של הוועדה המקומית - לפיה אין קשר סיבתי בין ההשבחה לבין ההוצאה - שגויה. שיקול דעתו של השמאי המכריע בדבר השימוש הטוב והיעיל בנכס נמצא סביר ונתון לשיקול דעתו, וועדת הערר לא ראתה עילה להתערב. בנוסף, ועדת הערר הדגישה כי שינוי עמדות בשלב זה אינו מוצדק, מה גם שהוועדה המקומית כבר קיבלה את ההחלטה הקודמת. עם זאת, ועדת הערר הבהירה כי יש לבחון כל מקרה לגופו, וייתכנו מצבים בהם ניתן יהיה להציג טיעונים חדשים. לבסוף, גם הערעור נדחה לגופו של עניין, שכן הוועדה הסכימה עם החלטת השמאי המכריע בדבר שווי המצב החדש והקשר הסיבתי בין הסעד לבין ההוצאה. הוועדה המקומית חויבה לשאת בהוצאות בסך 15,000 ₪ בשל שינוי עמדה לא מוצדק ועיכוב בעדכון עמדתה בפני ועדת הערר.