עמ"נ 17156-02-16

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לנתין זר הנשוי לאזרח ישראלי. על פי חוק האזרחות, בן הזוג הזר יכול לקבל אזרחות ישראלית בתהליך הדרגתי של התאזרחות. הליך זה נועד לשמר את התא המשפחתי ולהעניק לאזרח הישראלי זכות לחיות עם בן זוגו הזר בישראל. עם זאת, תהליך זה נעצר כאשר קשר הנישואין מסתיים. למרות זאת, קיים נוהל לדון בהמשך שהותו של בן הזוג הזר בישראל, בהתחשב בגורמים שונים כגון כנות הקשר, זיקתו של בן הזוג לישראל וטעמים הומניטריים מיוחדים. במקרה הנוכחי מצא בית המשפט כי זיקתו של המערער לישראל אינה חזקה יותר מזיקתו לארץ מוצאו. המערער שהה בעבר בישראל שלא כדין ולא הביא ראיות מספיקות לקשרים חברתיים או להיטמעות בחברה הישראלית. יתר על כן, גרושתו ובתו, המתגוררות בישראל, אינן בקשר עמו ואין לו קשר קרוב איתן. עוד ציין בית המשפט כי התנהלותו של המשיב בסירובו של המערער להיכנס לישראל בשל תלונה על אלימות כלפיו אינה בלתי סבירה, והושגה הסכמה למתן רישיון ישיבה. בהתחשב בגורמים אלה, דחה בית המשפט את הערעור. כפועל יוצא, על המערער לעזוב את ישראל עד ליום 15.6.2016, אם כי המשיב רשאי לאפשר לו להיכנס לארץ לצורך ביקורים. פסק הדין ניתן ללא צו להוצאות, והפיקדון של המערערת הוחזר.