ע"א 3268/05

תקציר

הנתבעים פרסמו שתי כתבות על התובעים, ידן וארגונו, בעיתון חרדי. המאמר הראשון, "יהל דברו", תיאר מקרה שבו ידן חתך את הפאות של ילדיו והסיר את הכיפות שלהם, מה שאילץ אותם להפוך לחילונים. הכתבה גם כינתה את ידן "נער שוליים אומלל". הפרסום השני היה "דף תשובות" שכתב הרב סגל, שהשיב לשאלות קוראים חרדים על פעילות ידן. הוא כלל אמירות הקוראות לפגוע בתובעים, משווים אותם להיטלר ומתארים את ידן כ"אדם פתטי ומעורער בנפשו". בית המשפט מצא כי הנתבעים הפעילו בהצלחה מספר הגנות לפי חוק איסור לשון הרע, לרבות "אמת הפרסום" ופרסום מתוך חובה מוסרית או חברתית. באשר להגנת "אמת הפרסום", קבע בית המשפט כי מעשה כריתת הפאות של ילדיו על ידי ידן מהווה התעללות, והנאשמים עמדו בנטל ההוכחה המוגבר להגנה זו. יתר על כן, פעילותו של ידן בחברה החרדית והתנהגותו הפרובוקטיבית הפכו אותו ל"דמות ציבורית", והפכו את פרסום פרשת גזירת הפאות לעניין ציבורי. בית המשפט אף הסכים עם קביעתו של בית משפט קמא כי הפרסומים נעשו בתום לב והיו מידתיים ביחס למעשיו של ידן, במיוחד נוכח החובה הדתית, החברתית והמקצועית להגיב לו. הגנות נוספות שצוינו כללו ביקורת על יצירה ספרותית או מדעית, הבעת דעה בעניינים ציבוריים ופרסום בתום לב. את ההתבטאויות הקשות של הנתבעים, הסביר בית המשפט, יש לראות על רקע מעשיהם והתבטאויותיהם הפרובוקטיביים של התובעים, שפגעו עמוקות בציבור החרדי. לבסוף, מצא בית המשפט כי התבטאויותיו של הרב סגל היוו הבעת דעה ולכן הן מוגנות תחת מספר הוראות בחוק איסור לשון הרע. הערעור נדחה, והתובעים חויבו לשלם לנתבעים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 30,000 ₪.