רמ"ש 46594-11-23

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשתה של אישה לחופשה לצורך ערעור על החלטה המאפשרת לבן זוגה לשעבר, המשיב, לעזוב את ישראל. המשיב חויב לשלם מזונות זמניים עבור שני ילדיהם הקטינים ובתם הבוגרת, אך המבקש חשש כי לא יחזור לישראל ויתחמק מחובותיו הכספיות. איסור היציאה הוטל תחילה ולאחר מכן הוסר בתנאים, לרבות פיקדון כספי בסך 50,000 ₪, אשר הופחת בהמשך ל-40,000 ₪ על ידי בית המשפט קמא. המבקשת, שלא התנגדה לעזיבתו של המשיב אלא ביקשה ערבויות לחזרתו, לא הפגינה דאגה או דחיפות אמיתית במאמציה למנוע זאת. היא התמהמהה בהגשת הערעור, החמיצה הזדמנויות לקדם את עניינה, והתנהלותה, לדברי השופט, הצביעה על חוסר תום לב וניצול טקטי לרעה של הליכי בית המשפט. ההחלטה לאפשר את יציאתה של המשיבה עם פיקדון כספי הייתה סבירה ומאוזנת, והשיהוי של המבקשת בניהול עניינה, יחד עם היעדר כל אינדיקציה לאי עמידתו של המשיב בהתחייבויותיו הכספיות, הביאו את השופטת לדחות את בקשתה למתן רשות ערעור מבלי להידרש כלל לתגובת המשיב. החלטה זו התקבלה על בסיס הנסיבות הספציפיות של המקרה, כאשר השופטת הדגישה כי יש לטפל במצבים כאלה במהירות וציינה את חוסר הרגישות של המבקשת ואת חוסר תום הלב הפוטנציאלי בטיפולה בסיטואציה.