ע"פ 2135/94

תקציר

פסק הדין הוא תשובה לשני ערעורים בתיק יבוא סמים. הערעור הראשון מערער על חומרת העונש שנגזר על המערער, שהיה מעורב בתכנון וביצוע ניסיונות ייבוא הרואין מרובים, בטענה כי חלקם היה מינורי יחסית לנאשמים אחרים באותו מקרה. הערעור השני, שהוגש על ידי המדינה, מבקש להחמיר בעונש בהתחשב בכמות ההרואין הרבה המעורבת והצורך בהרתעה במקרים כאלה. השופטים מכירים בהתחשבותו של בית המשפט המחוזי בנסיבותיו האישיות של המערער ובמדיניות גזר הדין שלהן, המביאה בחשבון את אחריותו היחסית של המערער ואת פוטנציאל השיקום העתידי. עם זאת, הם מדגישים את חומרת ייבוא ההרואין, את השפעתו ההרסנית על יחידים ועל החברה, ואת הצורך בענישה מחמירה כדי להרתיע עבריינים פוטנציאליים. השופטים מציינים כי המערער היה מעורב עמוקות בהליך הייבוא ואינם מביעים חרטה, שאינה מצדיקה עונש מופחת. בעוד המדינה טוענת לעונש דומה לזה של אדם בשם אלברט, שהיה מעורב באותו מקרה, השופטים מכירים בכך שאלברט הורשע בעבירות נוספות. בהתחשב במכלול הנסיבות, מציעים השופטים לדחות את ערעורו של המערער ולקבל את ערעור המדינה. הם מציעים עונש של שמונה שנות מאסר, עם שנתיים מאסר על תנאי, המותנה בכך שהמערער לא יבצע כל עבירה בתוך שלוש שנים מיום שחרורו. השופטים מסכימים עם החלטה זו.