ע"א 52/86

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. המערערת קיבלה סחורה מחברה שפורקה מאוחר יותר, והמשיב, ששימש כמפרק החברה, טען כי העברת הטובין מהווה העדפת מרמה לפי סעיף 355(א) לפקודת החברות. בית המשפט המחוזי פסק לטובת המשיב, והורה למערער לערער. הערעור התמקד בשתי סוגיות עיקריות: האם ניתן לפתוח בהליך באמצעות בקשה למתן הוראות והאם העברת הטובין היטיבה עם המערערת במרמה. פסק דינו של השופט ש' לוין אישר את החלטת בית המשפט המחוזי הן מטעמים פרוצדורליים והן מטעמים מהותיים. במישור הפרוצדורלי, קיבל בית המשפט כי יש מקום לבקש הוראות, שכן זכויותיו של המערער לא נפגעו וניתנה לו הזדמנות להשמיע את טענותיו. מבחינה מהותית, השופט לוין הסכים כי הנסיבות מצביעות על העדפת תרמית, והדגיש כי העברת כל מוצרי החברה למערערת מצביעה על כוונה להעדיף אותם על פני נושים אחרים. השופטים י' בך וד' לוין הצטרפו לקביעה זו, והדגישו כי זכויותיה של המערערת לא נפגעו במהלך ההליך. לפיכך דחה בית המשפט העליון את הערעור והורה למערערת לשלם למשיב שכר טרחת עורך דין.