ת"א 833/95

תקציר

התובע, מר מאיר זרח, הגיש תביעה נגד מדינת ישראל - משרד הביטחון לפיצויים בגין נזקי גוף עקב תנאי עבודה ותאונת עבודה שאירעה ביום 20.3.94, בעת שעבד בבסיס צבאי בקריית שמונה. התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה, ונקבע לתובע שיעור נכות של 100%. התובע טען כי הנתבע התרשל בכך שלא סיפק כוח אדם מיומן שיסייע לו ובכך שלא העביר אותו לתפקיד פחות תובעני מבחינה פיזית, בהתחשב בבעיות הגב שלו. הנתבע טען כי נזקיו של התובע לא נגרמו כתוצאה מהתאונה וכי אין קשר סיבתי בין האירוע לבין מצבו הרפואי. בית המשפט פסק לטובת התובע וקבע כי רשלנות הנתבע הובילה לנזקים הנטענים. נקבע כי התובע סבל מכאבי גב במשך מספר שנים טרם התאונה וכי מפקדיו היו מודעים למצבו הרפואי אך לא נקטו באמצעים לשינוי תנאי עבודתו או למתן סיוע. אופי עבודתו, שכללה עבודה פיזית, והיעדר סיוע, הביאו להידרדרות במצב גבו. עוד קבע בית המשפט כי התובע הקפיד על נהלי בטיחות וכי יש להעמיד את אשמתו התורמת על 20%. מצבו הרפואי של התובע הוערך בשיעור נכות של 79.6%, לרבות נכויות אורתופדיות ונפשיות. לתובע נפסקו 300,000 ₪ בגין כאב וסבל, 3,277,068 ₪ בגין הפסדי השתכרות בעבר ובעתיד, 286,656 ₪ בגין הפסדי פנסיה ו-1,680,665 ₪ בגין סיוע לצד ג' בעבר ובעתיד. לאחר ניכוי אשמת התובע, נקבע סכום הפיצוי הכולל על 4,435,511 ₪. בנוסף, נפסקו לאשתו של התובע סך של 350,415 ₪ בגין הפסד השתכרות שנבע מהצורך שלה לטפל בתובע. פסק הדין פירט גם את הניכויים שיש לבצע מהפיצויים, לרבות פיצויי פיטורים ותגמולים מהמוסד לביטוח לאומי, בהתבסס על חוות דעת אקטוארית מעודכנת. הנתבע חויב לשלם לתובעים את סכום הפיצוי, כולל שכר טרחת עורך דין, החל ממועד פסק הדין. התמשכות התיק, שנמשכה למעלה מ-12 שנים, יוחסה למיצוי זכויותיה של התובעת במוסד לביטוח לאומי ולדיונים שהתקיימו לאחר מכן בבית הדין לעבודה. בפסק הדין הודגש כי הדיונים ארכו זמן רב מהנדרש, וניתן היה לשקול דחייה והגשה מחדש של התביעה.