ת"א 69909-11-18

תקציר

פסק דין זה עוסק בסכסוך כספי בין עורכת דין לבין לקוחה לשעבר. עורכת הדין התובעת תובעת את לקוחה שלה על סך 123,499 ₪ שכר טרחת עורך דין, כולל מע"מ, על בסיס הסכם שכר טרחה כתוב המפרט את הפעולות שיש לבצע ואת הוצאותיהן. ההסכם נחתם על ידי הלקוח הנתבע. התובעת אכן ביצעה את העבודה המשפטית והיא זכאית לסכום הנתבע על פי ההסכם. הלקוח הנתבע, לעומת זאת, טוען כי הסכם שכר הטרחה אינו תקף, וטוען להטעיה והיעדר מידע בזמן אמת על העלויות הצפויות. עוד היא טוענת כי התובע הגיש בקשות מיותרות וכי האגרה הראויה צריכה להיות נמוכה משמעותית - סביב 40,000 ₪. בנוסף, טוענת הנתבעת כי התובעת לא העבירה לה דרישות תשלום למרות בקשותיה, וכי הוסכם על הפחתת שכר הטרחה. טענותיה השונות של הלקוחה אינן נתמכות בחוות דעת מקצועיות כלשהן, והיא לא הביאה כל ראיה לטענותיה. בית המשפט פוסק לטובת התובע מכמה טעמים. ראשית, קיומו של הסכם שכר טרחה תקף שנחתם על ידי הנתבעת מונע את טענות הלקוח, שכן אין מקום לבחון מחדש את תנאיו של הסכם חתום. שנית, טענותיה של הנתבעת בדבר הטעיה אינן משכנעות לאור ניסיונה המשפטי הרב ומעורבותם של שני בניה הבגירים בהליך המשפטי. שלישית, טענת הנתבעת לשכר טרחה נמוך יותר נעדרת כל ביסוס, והיא לא הביאה כל ראיה או חוות דעת מקצועית התומכת בסכום הרצוי. רביעית, טענות הנתבעת בנוגע לבקשות מיותרות אינן משכנעות וחסרות תימוכין מקצועיים, ועל כן הן נדחות. חמישית, גם טענת הנתבעת לאי קבלת דרישות תשלום נדחית, שכן הנתבעת ובניה עקבו מקרוב אחר התיק ואף קיבלו את התיק המלא לעיון, ולכן ידעו על היקף התיק ושכר הטרחה הנלווה אליו. יתר על כן, אם הנתבעת אכן חששה מהיעדר דרישות תשלום, היה עליה לבטל את ההסכם מוקדם יותר. לבסוף, בית המשפט דוחה את טענת הנתבע להפחתה מוסכמת בשכר הטרחה, שכן דברים שנאמרו במהלך המו"מ אינם מהווים הסכם מחייב. לסיכום, בית המשפט מקבל את תביעת התובע במלואה ומורה לנתבע לשלם 122,499 ₪ שכר טרחת עורך דין, בצירוף ריבית והוצאות משפט בסך 20,000 ₪.