רע"א 1054/21

תקציר

בהחלטה המבוססת על תקנה 149(2)(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ח-2018, העניק השופט רשות ערעור לגופו של עניין. בית המשפט החליט להאריך את המועד האחרון להגשת הערעור, תוך הדגשת החשיבות של אי פגיעה בלתי מידתית בזכות הגישה לערכאות. למרות שמועדים הם קריטיים, השופט הדגיש את הצורך לבחון את ההקשר, לרבות משך השיהוי ונימוקיו, הסתמכותו של הצד שכנגד וסיכויי הערעור. המערערת ביקשה ארכה לפני המועד האחרון, ולא הסתמכותו של הצד שכנגד ולא נזק פוטנציאלי הצדיקו את הכחשתה. בית המשפט הכיר בכך שהעיכוב בהחלטת בית המשפט המחוזי והשיהוי המינימלי בהגשת הבקשה הכבידו לטובת המערערת, במיוחד נוכח הצורך לקיים את הגישה לערכאות. יתר על כן, תקלות פרוצדורליות של המערערת, כגון תצהירים חסרים, צוינו אך נחשבו פחות משמעותיות נוכח השיבושים הקשורים למגפה. בית המשפט פסק לטובת הארכת המועד האחרון להגשה תוך שמירה על עיצומי ההוצאות שהטיל בית המשפט המחוזי על המערערת, והתיר את הגשת הערעור עד ליום 4.4.2021. בנוסף, כל עיכוב ביצוע יכול להידרש בהמשך בבית המשפט המחוזי.