ת"א 25242-09-11

תקציר

התובעים, שתי חברות, הגישו תביעה נגד העירייה בגין מצג שווא רשלני. התובעים התכוונו לבנות בניין דירות על חלקת קרקע מסוימת. טרם כריתת חוזה מחייב עם בעלי הקרקע, שילמו התובעים לעירייה כדי שתברר את זכויות התכנון של הקרקע. בתשובת העירייה בכתב נכתב כי התוכנית הישנה חלה על הקרקע, ולטענתה ניתן לבנות 15 דירות. בהסתמך על מידע זה, חתמו התובעים על הסכמי מכר עם בעלי הקרקע, בהם התחייבו להעביר להם 6 דירות בכל מצב. עם זאת, מספר חודשים לאחר מכן נמסר לתובעים כי התוכנית החדשה חלה על הקרקע, ומאפשרת לבנות רק 12 דירות, ולא 15 כפי שקבעה העירייה. כתוצאה מכך, נגרמו לתובעים הפסדים משום שהתחייבו למסור 6 דירות מתוך מספר כולל קטן יותר. התובעים בחרו שלא לבטל את החוזים עם בעלי הקרקע כדי להימנע מפגיעה במוניטין ובמקום זאת החליטו לכבד את החוזים ולתבוע פיצוי מהעירייה. בית המשפט פסק לטובת התובעים, והגיע למסקנה כי הם רשאים להסתמך על פרטיה השגויים של העירייה. העירייה הייתה אחראית למצג השווא הרשלני, והחלטת התובעים לקיים את החוזים לא היוותה רשלנות תורמת. באשר לנזקים, מינה בית המשפט מומחה שהעריך את אובדן הרווח בין 830 אלף שקל למיליון שקל. בית המשפט קיבל אומדן זה והורה לעירייה לפצות את התובעים בהתאם. כמו כן הורה בית המשפט לעירייה לפצות את התובעים בגין ההפרש בהיטל ההשבחה ששילמו לפי התכנית החדשה והתכנית הישנה, בסך 1,396,694 ₪. בנוסף, חויבה העירייה לשלם לתובעים 20,316 ₪ עבור קידום ואישור התוכנית ו-19,200 ₪ כפיצוי לאחד המוכרים בגין איחור במסירת דירה. כל הסכומים היו אמורים להיות צמודים למדד המחירים לצרכן בישראל ולשאת ריבית כקבוע בחוק מיום הגשת התלונה המתוקנת ועד התשלום בפועל. כמו כן חויבה העירייה להשיב לתובעים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, בסך 109,427 ש"ח ו-100,000 ש"ח, בהתאמה.