ב"ל 23399-09-22

תקציר

להלן ניתוח משפטי של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים: **רקע עובדתי:** המערערת, מדריכת רכיבה על סוסים, תבעה הכרה ב"אסתמה תעסוקתית" וב"נזלת אלרגית" כפגיעה בעבודה, עקב חשיפה לסוסים. פקיד התביעות הכיר באסטמה בלבד. ועדות רפואיות קבעו למערערת נכות זמנית (25%) ולאחר מכן נכות יציבה (15%) בגין האסטמה וסטייה במחיצת האף. המערערת ערערה על החלטת הוועדה הרפואית לעררים, אשר דחתה את עררה והותירה את קביעת הנכות על כנה. **השאלה המשפטית העיקרית:** האם הוועדה הרפואית לעררים מוסמכת לדון בליקויים נוספים שנטענו על ידי המערערת (בתחום אף-אוזן-גרון, חוש טעם וריח, מפרקי לסת) אשר לא הוכרו באופן מפורש על ידי פקיד התביעות, וזאת במסגרת תביעה שהוכרה כמחלת מקצוע (אסטמה)? **עקרונות משפטיים עיקריים שעלו בפסק הדין:** 1. **סמכות בית הדין לדיון בערעורים על החלטות ועדות רפואיות:** * סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי קובע כי בית הדין רשאי לדון בערעורים על החלטות ועדות לעררים. * **הגבולות להתערבות שיפוטית:** בית הדין מוסמך לבחון האם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה מחייבת. לעומת זאת, קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הן קביעות רפואיות הנמצאות בתחום סמכותה הבלעדי של הוועדה. * **חובת ההנמקה:** הוועדה, בהיותה גוף מעין-שיפוטי, מחויבת בחובת הנמקה שתאפשר ביקורת שיפוטית. 2. **הבחנה בין "תאונת עבודה" ל"מחלת מקצוע/מיקרוטראומה" לעניין סמכות הוועדה:** * **תאונת עבודה:** בפסקי דין שונים (כפי שהובאו בפסק הדין, למשל בעניין חנצ'ס), נקבע כי גם אם פקיד התביעות לא הכיר במפורש בליקוי מסוים, אך גם לא דחה אותו, לוועדה הרפואית סמכות לדון בקשר הסיבתי שבין אותו ליקוי לבין התאונה שהוכרה. * **מחלת מקצוע/מיקרוטראומה:** טענת המשיב, הנתמכת על ידי פרקטיקה מסוימת, הייתה כי במסלול זה, הוועדה הרפואית אינה מוסמכת לדון בליקויים שלא הוכרו במפורש על ידי פקיד התביעות, אף אם לא נדחו. זאת מכיוון שפקיד התביעות הוא זה שבחן את העובדות ותנאי העבודה וקבע את הקשר הסיבתי. * **החידוש/הבהרה בפסק הדין:** בית הדין דוחה למעשה את הפרשנות המחמירה של המשיב. הוא קובע, בהסתמך על הלכה פסוקה (ובפרט על עניין אוחיון ועניין ישראילוב), כי גם במקרים של מחלת מקצוע או מיקרוטראומה, הוועדה הרפואית **מוסמכת לדון בליקויים נוספים אשר צוינו בטופס התביעה** (גם אם לא הוכרו במפורש על ידי פקיד התביעות, ובלבד שלא נדחו במפורש), **וזאת מכוח סעיף 118 לחוק הביטוח הלאומי**, המותיר לוועדה את קביעת הקשר הסיבתי בין הפגיעה בעבודה לליקוי. 3. **הקשר הסיבתי בין ליקויים שונים:** * **אסטמה וחסימת אף:** בית הדין התבסס על קביעת הוועדה הרפואית הקודמת (מיום 07/03/2021, אשר לא עורערה) לפיה "אותו גורם שהביא לאסטמה הביא לחסימה באף ולכן ישנו קש"ס בין חסימה אפית למחל'". קביעה זו מהווה בסיס משפטי חשוב לפיו הוועדה הנוכחית לא הייתה רשאית להתעלם לחלוטין מהליקויים הקשורים לחסימת האף, גם אם היא סברה שאין לה סמכות לדון בהם בנפרד. * **אי-התייחסות לחוות דעת:** בית הדין קבע כי הוועדה שגתה כאשר לא התייחסה באופן מנומק לחוות דעת בתחום א.א.ג מטעם המערערת, וזאת בשל הנחת הסמכות המוטעית שלה. 4. **קביעת נכות ספציפית (א.א.ג, חוש טעם וריח):** * **סעיף 69(2)א' (הפרעות נשימה דרך האף):** בית הדין אישר את קביעת הוועדה כי המערערת זכאית ל-0% נכות לפי סעיף זה, כאשר הוא מפרט את הממצאים האובייקטיביים (מעברי אוויר חופשיים) שעליהם התבססה הוועדה, ומציין כי הנמקתן של אלו מקובלת עליו. * **אובדן חוש טעם וריח:** בית הדין מצא כי הוועדה לא התייחסה כלל לליקוי זה, ועל כן, **זהו החידוש המרכזי בפסק הדין** – בית הדין מחזיר את הדיון לוועדה על מנת שתדון בטענות המערערת בעניין זה, **ככל שהן נובעות או מהוות החמרה לאסטמה ו/או לחסימה באף**. בכך, מרחיב בית הדין את הבסיס המצדיק דיון בליקוי שלא הוכר במפורש, וקושר אותו לליקויים שהוכרו. * **הפרעה במפרקי הלסת:** בית הדין דחה את הטענה בעניין זה, בקובעו כי לפי חוות הדעת של המערערת עצמה, הליקוי לא נגרם כתוצאה מחשיפה לסוסים, אלא מתקופה מאוחרת יותר שבה המערערת כבר לא עבדה עם סוסים, ואף קושר את הכאב למתח נפשי וגעגועים. לפיכך, נוכח מהות התביעה (פגיעה בעבודה), לא הייתה לוועדה סמכות לדון בליקוי זה. **חידושים והדגשים בפסק הדין:** * **הרחבת סמכות הוועדה במחלת מקצוע/מיקרוטראומה:** פסק הדין מבהיר כי גם במקרים של מחלות מקצוע ומיקרוטראומה, הוועדה הרפואית מוסמכת לדון בליקויים שצוינו בטופס התביעה, גם אם לא הוכרו במפורש על ידי פקיד התביעות, ובלבד שלא נדחו במפורש. הדבר נובע מכוח סמכותה של הוועדה לפי סעיף 118 לחוק לקבוע את הקשר הסיבתי. * **קשר סיבתי מוכר כבסיס לדון בליקויים נלווים:** בית הדין השתמש בקביעה קודמת של ועדה (שלא עורערה) בדבר קשר סיבתי בין האסטמה לחסימת האף, כדי לבסס את הסמכות לדון בליקויים נלווים הקשורים לחסימת האף. * **החזרת דיון לדיון בליקוי שלא הוכר (אובדן חוש טעם וריח):** פסק הדין מהווה תקדימים בכך שהוא מחזיר דיון לוועדה לדון בליקוי ספציפי (אובדן חוש טעם וריח) אשר לא הוכר, אך קושר אותו באופן פוטנציאלי לליקויים שהוכרו (אסטמה וחסימת אף), ובכך מרחיב את היקף הסבלנות של בית הדין לדון בליקויים נלווים. * **חשיבות תום ההליך ופרשנות הדין:** בית הדין התמודד עם בקשת המערערת לביטול פסק דין קודם (שמחק את הערעור), ובהינתן הסכמת הצדדים, פתח את הדיון מחדש על מנת לדון לגופו של עניין. הדבר מדגיש את חשיבות ההגעה לבירור מהותי ולא רק לפורמליזם. **סיכום:** פסק הדין מאזן בין סמכותן המהותית של הוועדות הרפואיות לקבוע ממצאים רפואיים, לבין תפקידו של בית הדין כערכאת ערעור הבוחנת שאלות משפטיות, לרבות סמכות הוועדות. הוא מרחיב את היקף הסמכות של הוועדות לדון בליקויים נוספים במקרים של מחלות מקצוע, כל עוד אלו צוינו במסגרת התביעה, ומוצא דרכים ליצור קשר סיבתי בין ליקויים שהוכרו לליקויים שלא הוכרו, על מנת לאפשר דיון אמיתי בנזקים שנגרמו למבוטח.