ע"ע 300064/96

תקציר

בפסק דין זה נדחה ערעורה של המערערת בשל אי ביסוס יחסי עובד-מעביד עם המשיב. השופט י' פליטמן והשופט רבינוביץ הסכימו שניהם על הדחייה, אם כי בנימוקים שונים. השופט פליטמן התמקד בהיעדר ראיות המוכיחות כי המערער היה שכיר, ואילו רבינוביץ' הדגיש את חוסר תום הלב לכאורה של המערער בתביעת זכויות עובדים למרות התנאים החוזיים המעידים על היותו עצמאי. פליטמן הבהיר כי קביעת יחסי עובד-מעביד היא קביעה אובייקטיבית, חברתית, שנועדה להגן על העובדים מכוח דיני העבודה. הוא טען כי אם אדם מוכר כעובד, הוא צריך להיות זכאי לתבוע את זכויותיו על פי דיני העבודה ללא קשר לחוסר תום לב לכאורה. קביעה זו צריכה להיעשות בשלב הסיווג, ולא לאחריו. המקרה נחשב גבולי בשאלה האם המערער הוא עורך דין עצמאי או פועל תחת המשיב. השופט רבינוביץ צידד בדעה כי המערערת פעלה באופן עצמאי, דעה לה היו שותפים הנשיא ש' אדלר ונציגים נוספים, אשר ציינו את עצמאותה של המערערת כפי שעולה ממבחן האינטגרציה. משכך, נדחתה תביעתו של המערער, והוא חויב בהוצאות המשפט של המשיב, לרבות שכר טרחת עורך דין.