פש"ר 8053/08

תקציר

פסק דין זה דן בשאלה האם בקשה לפי סעיפים 373 ו-374 לפקודת החברות צריכה להידון כבקשה למתן הוראות בבית המשפט לפירוק או כתובענה רגילה. מפרק חברה מבקש להטיל אחריות אישית על נושאי משרה מסוימים בחברה בגין פעולותיהם בניהול החברה, בטענה כי בית המשפט לפירוק הוא הפורום המתאים לבקשה זו משום שהוא בעל מומחיות בתביעות מסוג זה והיכרות עם הליך פירוק החברה. אף שהבירור העובדתי הנדרש במקרה זה אינו פשוט, השופט קובע כי אין מדובר בדיון עובדתי מורכב שאינו נכנס למסגרת הפרוצדורלית של מתן ההוראות. השופטת מדגישה את הרצון לזרז את הליך חדלות הפירעון ואת המשאבים המוגבלים הקיימים בקופת הפירוק, שעלולים להיפגע אם הבקשה תידון כפעולה רגילה. בנוסף, מציינת השופטת כי ניתן לשמור על הזכויות הפרוצדורליות של הצדדים במסגרת הבקשה למתן הוראות. פסק הדין מתייחס גם לטענת ההתיישנות, וקובע כי חוסר מודעותו של המפרק לעובדות המהוות את עילת התביעה לא נבע מחוסר זהירות סבירה אלא מהקושי לקבל מידע רלוונטי מבעלי התפקידים בחברה. השופטת מדגישה כי המפרק, בהיותו גורם חיצוני, מצוי בעמדת נחיתות אינפורמטיבית אינהרנטית. לפיכך, הבקשה לא תידחה בנימוקים אלה. יתר על כן, השופט דוחה את טענת הפסילה בשל היעדר חשש ממשי למשוא פנים של המשפט וקובע את הדיון הבא להוכחות. לבסוף, השופט מורה למשיבים לשלם לקרן הפירוק סך של 15,000 ₪ ליום עבור הוצאות הבקשה ומעודד את הצדדים לשקול גישור או קדם משפט נוסף לפשרה.